אמא היא אמא, לא החברה הכי טובה שלך
יש אנשים שחושבים שהקשר הכי טוב שיכול להתקיים בין אם לבתה הוא של "החברים הכי טובים". עם זאת, מצב זה טומן בחובו סיכון שעם הזמן יתפתח ליריבות הדדית, אובדן כבוד, בלבול תפקידים ואף פגיעה בפרטיות.
ילדים צריכים מבוגר שיהווה עבורם דוגמה ודמות של סמכות וכבוד. הם זקוקים למישהו שידריך אותם וייתן להם הגנה ותמיכה, כדי שיהיו בעמדה להפגין את היציבות הרגשית ואת הבריאות הנפשית שהם כל כך זקוקים להם ועושה סדר בחייהם.
"עתידו של בן הוא תמיד עבודתה של אמו"
-נפוליאון בונפרטה-
הבעיה עם סוג זה של מערכת יחסים של "חברים הכי טובים" היא שהגבול הבריא של מערכת היחסים בין אם-בת מתחיל להיעלם. באופן עקרוני הקשר הזה חייב להיות של חברות וחינוכיות. עם זאת, ידידות הופכת אותה למערכת יחסים שלטת ומגוננת יתר על המידה כלפי הבת. התוצאה של זה היא שלא ניתן לבנות מודל של כבוד וסמכות, משום שהאם נתפסת כמי שנמצאת בזוגיות שווה.
בזוגיות מהסוג הזה לא בריאה ומבלבלת נוצרת חוסר ביטחון גבוה אצל הבת, מכיוון שהחלטותיה כפופות לידע ולאישור של אמה ולחשש שהיא תאכזב אותה. סימן זה של הגנת יתר מזיק בהתפתחות האישיות של הבת, שכן הוא יוצר תלות מזיקה בין שניהם.
הדרכים השונות להיות אמא
כשהבת בבירור לא מבינה את הרעיון של דמות סמכותית, היא תחווה תחושה של חוסר הגנה. הביטחון העצמי שלה ייפגע. היא תהסס כשתצטרך לקבל החלטות ותפריע לתקוותיה לעצמאות.
העובדה שמערכת היחסים בין אם-בת היא לא אחת מ"החברות הכי טובות", לא אומרת שהיא לא יכולה להיות קרובה ומעשירה עבור שניהם. אבל זה דבר אחד להיות חברים ודבר אחר להיות אמא ובת. אין ספק שאמא טובה תמיד תרצה את הטוב ביותר עבור בתה. עם זאת, זה לא מקנה לה את הזכות לחדור לפרטיות שלה, בתירוץ להתקרב לבתה כידידה.
חיוני להבין את מקורה של תופעה זו. ברוב המקרים, התנהגות זו של האם, מראה קונפליקטים רגשיים הקשורים לתלות. ובמקרים מסוימים, קונפליקטים אלו מלווים בדיכאון ובחשש שבתה תבצע את הטעויות שהיא עצמה ביצעה. אם זה המצב, האם מחויבת לפתור סכסוכים אלו בעצמה או בעזרת איש מקצוע.
איך לשפר את הקשר הזה?
בנות יודעות שהן לא בהכרח חייבות לציית לחבריהן. מסיבה זו אמא חייבת להיות אוהבת, אך איתנה בו זמנית. יתר על כן, בת לא חייבת לדעת על הבעיות האישיות של אמה. זה יוביל לפחדים מופרכים, עצב ובלבול לגבי מערכת היחסים של הוריה.
מומלץ שמערכות יחסים מסוג זה יהיו שקופות. חשוב לבנות אמון באופן ספונטני ולא כדרישה. אם לא, עלול להיווצר מצב קבוע של ייסורים וחוסר אמון, שידרדר לתשישות רגשית, שניתן להימנע ממנה.
מצד שני, גם האם וגם הבת, אם הן מזהות בעיות אפשריות ביניהן, צריכות להיות פתוחות לגבי זה. זה לא בריא לשתוק על מה שעשוי להיות מקור למטרד ביניהם. עליהם לדון בזה ביחד, תמיד באווירה של כנות וכבוד. כך הזוגיות תהיה בריאה וחופשית.
מה שניהם צריכים ללמוד
הבת צריכה להבין, במיוחד אם היא קטינה, שיהיו החלטות בחייה שאמה צריכה לקבל. תארו לעצמכם את הכעס שהיה אם ההחלטות האלה יתקבלו על ידי חבר. מה שאולי נסלח באמא, לא יסלח לחבר.
אי הבנות בין אמהות ובנות תמיד ניתנות לפתרון. חשוב לבחור את הזמן הנכון לעשות זאת. לחיבה ולאמון שכבר קיימים, פשוט הוסיפו מעט הגיון בריא על מנת ליישב את המחלוקות או חילוקי הדעות האפשריים שנוצרו בין השניים.
חשוב שהבת תלמד לפתור בעצמה את הבעיות וכך תזכה לעצמאות. תדעי לה שהאמא תמיד תהיה שם, לתמוך ולייעץ, כמו שרק אמא יודעת לעשות. הבת חייבת גם להבין שיש היבטים בחייה שהם שלה. אין לנצל לרעה את רמת האמון כי לכל אחד יש את הסיפור שלו ואת החיים שלו לחיות.
אז מה איתך, מה אתה חושב?
