לבה של אישה בוגרת הוא ים עמוק של סודות
לבה של אישה בוגרת הוא ים עמוק של סודות ששומר, בחדר האינטימי ביותר שלו, על דפיקות הלב של התשוקה, האהבה המודעת וההרגשה ברגש, באינטואיציה ובאתגר.
כשאנחנו אומרים לב, אנחנו מתכוונים לאותו דבר בלתי מוחשי שמאזן חוויות ובעצמו חושף את הדלת למקום עצום שפותח את הזיכרון החושי של תחושות מופלאות.
ללב, המובן בתור המוח, יש מחזורים ועונות. רצף של תקופות של בדידות, מנוחה, שייכות ואפילו היעלמות.
מערכת יחסים של אישה בוגרת עם עצמה
מערכת היחסים של אישה בוגרת עם עצמה ועם סביבתה מבוססת על שורה של צרכים רגשיים שניתן לסכם במשפט אחד: האישה הבוגרת מבקשת לחזור לעצמה.
כלומר, אישה שהגיעה לבשלות רוצה למצוא שוב מקום רגשי שמזמין אותה להצדיע לסודות שלה, לרגעים שלה ולצלקות שלה. בדרך כלל זה הרגע שבו אנו מרגישים מוכנים להעריך ולשקול את הטעויות שלנו, כמו גם להעריך את מה שמגיע לנו.
האישה הבוגרת מחפשת ומשחזרת בעצמה סביבה נוחה יותר להיות היא עצמה, לחפש מוקד תשומת לב בריא יותר ולמצוא שלווה בדם הבוער של מי שטבעה בגלל חולשותיה ושרדה בזכות כוחותיה.
"כשאישה מקבלת את ההחלטה לנטוש את הסבל, השקרים והכניעה. כשאישה אומרת מעומק הלב: 'זה מספיק, הגעתי לזה רחוק'". לא אלף צבאות של האגו ולא כל מלכודות התקווה יכלו לעצור אותה בחיפושיה אחר האמת שלה.
כאן נפתחות הדלתות לנשמתה ותהליך הריפוי מתחיל. התהליך שלאט לאט יחזיר אותה לעצמה, לחייה האמיתיים. ואף אחד לא אמר שהדרך הזו תהיה קלה, אבל היא 'הנתיב'. ההחלטה הזו כשלעצמה פותחת קו ישיר עם הטבע הפראי שלה ושם מתחיל הנס האמיתי".
-קלריסה פינקולה-אסטס-
המתנה הרגשית של בגרות נשית
לאט לאט, האישה הבוגרת חווה מסע חזרה אל בית נשמתה, המזמין אותה להיות מודעת למה שקרה בחייה הקודמים. בדרך זו, היא צריכה לפתור את הקונפליקטים שנוצרו במחזורי הבגרות הקודמים.
אז הלב של האישה הבוגרת אוהב את עצמו יותר ומרגיש ראוי לכבוד ומלא באותם ערכים המוקירים זה את זה עם הגיל ומבטאים את היכולת לאהוב ולהתעלות מעל הבנת רגשותיו של האחר.
תהליך החיפוש יכול להיות כואב, אבל למצוא את עצמך כל כך קרוב מחייב ללכת קילומטרים רבים, להתרחק מעצמו, לחזור, לפגוע בעצמו ולהשתרש רחוק ממה שהוא רוצה.
לאבד ולמצוא את עצמך כאישה בוגרת
בגרות רגשית עשויה להגיע במוקדם או במאוחר, אבל באמת קדמו לה שנים על גבי שנים של הסחת דעת, תאונות רגשיות וביטול של חלק חשוב להפליא מעצמנו.
לדעת היכן אנו נמצאים ומה מקומנו בעולם זו משימה לא פשוטה, אלא כזו שדורשת לאבד מעט עור, לגנוב את הזהות שעטפה את עצמה סביבנו ואיתה נלחמנו במאות שדות קרב.
אבל האישה הבוגרת חייבת להתנתק מהעור הזה כדי להפסיק לדחות את החוויות שלה ובמקום זאת להרגיש אותן ישירות, להפוך אותן לשלה ללא מגן מגן. במילים אחרות, היא חייבת להרפות, לרדת, להיפרד, ולא להיאחז יותר במה שעצר אותה מלהיות היא עצמה, אותן ציפיות חברתיות שצורכות אותה.
ואז המשברים מפסיקים להופיע בביתנו באופן בלתי צפוי ושחרור רגשי מפסיק לפקוד את התלות שלנו, מה שמוביל לנחישות ואהבה עצמית.
במילים אחרות, מפנה מקום לגוף ראשון, סדרי העדיפויות, ריבוי הזהות של האדם עצמו, חוכמת האישה הבוגרת. אז מתחיל הבילוי של נשים, אלו שמזינות את חייהן הסודיים בכוח בזכות האינסטינקטים שלהן, הניסיון שלהן וחוזק הפסיכולוגיה הנשית שלהן.