כיצד נוכל לעזור לנפגעי התעללות מינית?
המקרה של לה מנדה שפך מעט אור על מציאות ששכחנו לזמן מה: כמה קשה לחברה להבין קורבנות של התעללות מינית. זו דוגמה למה שנוטה לקרות בחברה: אנשים מאשימים את הקורבן באירוע ומשתמשים בניסיונותיהם להחזיר את חייהם למסלולם נגדם, ומטילים ספק בצד שלהם בסיפור.
האמת היא שהטרדה מינית היא משהו שנשאר עם הקורבן, זה לא רק דבר רגעי. האדם המותקף צריך להתמודד עם זה עד סוף ימיו.
"הלוואי ויכולתי להגיד לאחותי שהיא לא מלוכלכת, ושהיא לא צריכה להרגיש שום בושה על משהו שהיא ממש לא הייתה אחראית לו".
-ויולה דייוויס-
אילו גורמים משפיעים על החלמתם של נפגעי התעללות מינית?
קודם כל, חשוב לקורבנות לעבוד על היבט שמשפיע מאוד על המצוקה הפסיכולוגית שלהם: האשמה וההאשמה העצמית המתמדת שלהם. לאחר שחווה את הטראומה הזו, זה די נפוץ שאדם חושב רע על עצמו. קורבנות התעללות מינית נוטים לעשות זאת לעתים קרובות למדי, מה שרק הופך את הביטוי של הפרעת דחק פוסט טראומטית ודיכאון להרבה יותר סביר.
כאשר אנו רואים מקרים שונים של התעללות מינית בטלוויזיה, אנו עשויים להבין עד כמה אנשים מפקפקים בקורבנות. אנשים רבים שואלים אותם דברים כגון "אבל באמת סירבת?" או "האם באמת ניסית לעצור אותם?" העובדה שאנשים פקפקו במה שקרה מחזקת את ההתקשרות של הקורבן לאמונות השליליות שלהם.
"עצור את הקורבן שיימינג. בגללך כל כך הרבה ניצולים חיים בפחד."
-אלי רייזמן-
משהו שחשוב מאוד לנפגעות התעללות מינית הוא תמיכה חברתית ורגשית. עם זאת, חשוב לזכור כי מתן תמיכה אינו מספיק אם האדם אינו יכול לראות זאת. הקורבן צריך לדעת שיש אנשים שמוכנים לעזור כדי שיוכלו לחזור לרווחתם. בנוסף, אסטרטגיות התמודדות וויסות רגשי אדפטיבי חשובים ביותר.
כיצד יכולים קורבנות התעללות מינית לפעול למען רווחתם?
ראשית, חשוב להשתמש בטכניקות של ארגון מחדש קוגניטיבי כדי לשנות את כל האמונות שיש לנפגעות התעללות מינית לגבי עצמם, כמו גם את רגשות האשמה שלהם לגבי מה שהם סבלו. במובן זה, עליהם ללמוד לשנות את אותם רעיונות ומחשבות שליליות שאומרות להם שמגיע להם מה שקרה להם.
"עלינו להעביר מסר ברחבי העולם שאין חרפה בלהיות ניצול של אלימות מינית - הבושה היא על התוקף".
-אנג'לינה ג'ולי-
למרבה הצער, לא קל להיפטר מהמחשבות האמורות שכן הקורבן בעצם רגיל אליהם עד עכשיו. במונחים של אסטרטגיות התמודדות, הקורבנות יכולים ליישם אסטרטגיות המתמקדות בבעיה (שבדרך כלל מותאמות למצבים אחרים). עם זאת, במקרה של התעללות, הטובים ביותר לשימוש יהיו אלה המתמקדים ברגשות מכיוון שהתעללות היא אירוע שהקורבנות לא יכולים לשלוט בו.
לבסוף, חשוב להזכיר את התמיכה החברתית ואת הדרך שבה קורבנות התעללות מינית תופסות אותה. לפעמים, כשמישהו קרוב אלינו חווה מצב טראומטי, אנחנו מרגישים צורך לעזור לו אבל אנחנו פשוט לא יודעים איך. כתוצאה מכך, אנו מציעים את העזרה והתמיכה שלנו, אך אולי לא באופן שבו הקורבן זקוק לה.
מדי פעם, אנו מרגישים מתוסכלים כאשר אנו מנסים לעזור למישהו ואיננו משיגים את התוצאות הטובות ביותר. עם זאת, זה חיוני להיות מודעים למגבלות שלנו ולעובדה שיש דברים שאנחנו פשוט לא יכולים להתמודד איתם. לכן, עדיף פשוט להשאיר את זה לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ( פסיכולוגים ופסיכיאטרים). בסופו של יום, הם אלו שיהיו מסוגלים לעזור לנפגע כראוי. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להיות שם בשבילם. עם זאת, עלינו לשאול את עצמנו אם אנו עושים זאת בצורה הנכונה.
"אני לא מה שקרה לי, אני מה שאני בוחר להיות."
-קרל יונג-
