תמיד אפשר לסמוך שוב
אפשר להסכים שאמון בעצמו חשוב יותר מאשר לבטוח באחרים. זה אולי נשמע קשה ומנוגד למה שלימדו אותנו ההורים והמורים שלנו. ובכן, למען האמת, כשאנחנו ילדים אנחנו סומכים מאוד על האנשים שסביבנו, אבל החיים הרבה פעמים גורמים לנו לחוסר אמון, הרבה פעמים עם היגיון, אבל לעתים קרובות בלעדיה.
וזה נכון עוד יותר אם בגדו בנו, אם האמון שלנו נשבר, או על ידי עובדה רלוונטית או אם פשוט דיברו עלינו מאחורי הגב על ידי אלה שנתנו להם את אמוננו.
לא נדרשים לסמוך עלינו. אנחנו נותנים את האמון שלנו כי אנחנו מרגישים שזה ערך, משהו יפה, ומסיבה זו יש צורך להיות ערניים ולדעת למי להציע זאת. חשוב לפקוח עיניים ואוזניים ולעקוב אחר התפתחות מערכת יחסים חדשה.
להיות נבגד זו חוויה קשה מאוד עבור כל אחד. זה מרגיש כמו התקפה אישית על הכנות שלנו ועל הרגשות הטובים שלנו. פעמים רבות, במצב כזה, יש אנשים ש"מורידים את התריסים" ומעדיפים לבודד את עצמם. חלקם אפילו הופכים מעט אנטי-חברתיים ומעדיפים בדידות, אולי מחשש לבגידה חדשה.
אבל בואו נחשוב, כמה מהאנשים האלה פגשנו? וכמה מהאחרים לוקחים את הביטחון שלנו ולא עושים דבר מלבד להגדיל אותו? אין ספק שהאחרון עולה בהרבה על הראשון. אז למה לאפשר לראשונים להכות אותנו כל כך חזק? זה קצת לא הוגן, גם כלפי אחרים וגם כלפי עצמנו, לא?
זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להרגיש את ה"מכה". זה לגבי מה לעשות הלאה. האם עלינו להשליך את כל אלה שמנסים לבוא איתנו במגע? האם אנו הופכים להתגונן מול אנשים שנכנסים לחיינו בהמשך? האם נמנע מאחרים ללא הגבלת זמן? ואם נאבד מישהו נפלא או מצב שישנה אותנו לטובה? הסיכון בגישה כזו הוא גדול מדי, אתה לא חושב?
אז ברגע שהעצב הזה עובר, כי הוא בלתי נמנע ואנחנו צריכים לחוות אותו, בואו נעשה מאמץ "לחזור לעולם" כדי להתחבר מחדש למי ששווה את זה. אבל בואו נעשה זאת בעיניים פקוחות ועם הביטחון בידנו להקדיש זאת לאדם שבאמת מגיע לו.
נכון שאמון אינו בחינם. זה הרוויח באמצעות שנים של ניסיון ומערכות יחסים טובות. יחסים עם המשפחה שלנו, עם חברים, עם עמיתים, עם עמיתינו לעבודה, הבוסים שלנו, בעלי החנויות, ואפילו עם האנשים שאנחנו לא מכירים ברכבת התחתית ושאנחנו יודעים שידאגו לנו, ידאגו לצרכים שלנו, מי ידאג. תנו לנו יד אם יראו שיש לנו קשיים ומי יחייך אם יראו אותנו צוחקים בקול רם.
לא תמיד נוכל להסתכל על העולם כמקום רחב ומוזר, מלא בסכנות ובסבל פוטנציאליים. בואו נהפוך את זה לשלנו ונסמוך שוב, בזרועות פתוחות, עם חושים קשובים ולב מתעורר.
