הורי מסוקים ואמהות לסדר היום: הורים שמנהלים את חיי ילדיהם
אנו משתמשים במונח הורים מסוקים ואמהות מסדר היום כדי להתייחס לאותם הורים שמצפים לשלוט ולארגן את חייהם של ילדיהם באופן מוחלט. הם פועלים מתוך הכוונות הטובות ביותר, אך ללא שמץ של ספק, הם מפחיתים את חירותם של הקטנים שלהם.
הורה במסוק או אמא מסדר היום בודקים כל הזמן את שיעורי הבית של ילדיהם, המטלות שלהם, המבחנים שלהם ופעילויותיהם, לא מפסיקים לקשור קצוות רופפים או לתכנן כל דקה בחייו של ילדם.
הם האפוטרופוסים של כל פיסת מידע וכל חובה אקדמית (וחוץ כיתתית) של הילד, ויוצרים בהם דינמיקה של תלות של ממש. כתוצאה מכך, קשה יותר לילדים ללמוד לקחת אחריות על חובותיהם ותחומי העניין שלהם.
הורי מסוקים ואמהות לסדר היום שמותירות את ילדיהם ריקים
עם פעילות זו של הגנת יתר ועם המשימה ליצור בועה מהמאפיינים שתוארו לעיל, בסופו של דבר אנו מעוררים "צמיחה" של ילדים שאינם מכירים את עצמם, שאינם מסוגלים לווסת את רגשותיהם, ושאינם מכירים את צרכיהם. ושאיפות.
מערכת היחסים הזו בין הורים לילדים בסופו של דבר הופכת לרעילה, מכיוון שהילדים לכודים בבועה מגוננת יתר על המידה המבקשת להיות ההגנה העמידה ביותר מכל השריון, כאשר למעשה זהו הזרע הטוב ביותר לחוסר ביטחון שאנו יכולים לשתול בהם. יתר על כן, ילדים אלה זוכים לגירוי יתר; הם לא יכולים לסבול תסכול או שעמום כי הם יודעים רק לשחק את התפקיד הפסיבי שהם התרגלו אליו.
ההורים הללו, במשימתם להגן על ילדיהם מכל אי נוחות ולעזור להם להיות מבריקים, מפרטים בהחלט כל תנועה קטנה של "ילדי הבועה" שלהם.
מקור המונח הוא ב-1969, כשחיים ג'ינוט כתב בספרו "Between Parent & Teenager", "אמא שלי הייתה מרחפת מעלי כאילו הייתה מסוק". תופעה זו התפשטה חברתית והגענו לנקודה שבה הורים רבים (שלא בצדק) מאשימים את המורים בציונים הגרועים של ילדיהם.
הורי מסוקים ואמהות לסדר היום:
- לקבל החלטות עבור ילדיהם בכל תחום בחייהם.
- השגיחו על כל תנועה ונסו לפייס את ילדיהם בכל פרט ובאופן מיידי.
- לפתור את הקונפליקטים של ילדיהם ולנסות תמיד לתת להם פתרונות.
- דבר ברבים: "נצטרך להשקיע כל כך הרבה זמן בלימוד הנושא הזה!" "תראה כמה שיעורי בית הם נתנו לנו!" וכו '
הצורך האובססיבי שהכל יהיה בשליטה בסופו של דבר גם הרסני עבור ההורים, שבסופו של דבר מותחים את עצמם רחוק מדי. הם מנסים להציע לקטנטנים שלהם חיים מלאי שלמות, אהבה וטיפול, מציעים להם את כל המשאבים שהם יכולים לגשת אליהם ומונעים מהם לעשות טעויות שהם צריכים לעשות בגילם.
מה שקורה הוא שבסופו של דבר, המציאות כופה את עצמה והטירות הצפות מתחילות להתפורר. סוג כזה של מערכת יחסים בסופו של דבר חונק. שני הצדדים בסופו של דבר מתוסכלים ונמתחים מדי, מה שמוביל לתסביכים עמוקים ולבעיות רגשיות.
הורות מגוננת יתר על המידה שבסופו של דבר באה לידי ביטוי בדיכאון וחרדה
לפי מחקרים שונים, סגנון זה של חינוך מגונן יתר מוביל להשלכות מזיקות בטווח הקצר, הבינוני והארוך: דיכאון, חרדה ומתח. מחיר שלא רק הילדים הולכים לשלם, אלא גם ההורים שלהם.
הידרדרות זו היא תגובה למגבלה של שלושה צרכים רגשיים בסיסיים: הרגשה או תחושת האוטונומיה, הרגשה או תחושת המסוגלות והתחושה או תחושת החיבור לזולת, במיוחד במהלך גיל ההתבגרות ועם בני גילם. אז כל מה שמגביל את ההתפתחות והצמיחה הרגשית של הילד מביא לתוצאות הרסניות ברמה האישית והבינאישית.
יש לחנך ילדים בזהירות ובתשומת לב עם בסיס על הסכומים של כל אחד בשכל הישר. אנחנו לא יכולים להתערב בתחומים השונים המרכיבים את חייהם וגם לא נוכל להיות אחראים לחובותיהם, כי הם יגדלו בתחושת חסר תועלת, חסרי יכולת ותלות, וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים.
איורים מאת קארין טלויר וקלאודיה טרמבליי
