כדי להיות מאושר, אני מקבל החלטות

אנחנו כל הזמן מקבלים החלטות, במודע או שלא במודע. אנחנו מכוונים את דרכנו עם הבחירות שאנחנו עושים, החל מעניינים ארציים יותר, כמו הסרט שאנחנו רוצים לראות באותו זמן, לנושאים רלוונטיים יותר כמו האמונות שלנו, העבודה, ההשכלה, השותף וכו'. אבל באיזו מידה אנחנו מודעים מכל ההחלטות האלה שאנחנו מקבלים?

אנחנו מקבלים כל כך הרבה החלטות שבסופו של יום כבר יש לנו אותן אוטומטיות ולא מודעים לרובן. הסיבה לכך היא שהמוח שלנו מבקש לחסוך באנרגיה ובעת קבלת החלטות יומיומיות או טריוויאליות הוא מופעל בצורה אינטואיטיבית ומהירה.

ניתוח התיאוריה הזו של איך המוח שלנו עובד בקבלת החלטות, הוביל את הפסיכולוג דניאל כהנמן לזכות בפרס נובל בכלכלה בשנת 2002 על ידי מחקר על התנהגות רציונלית ואינטואיטיבית של אנשים.

כהנמן הראה שלמוח שלנו יש שתי דרכים לקבל החלטות. דרך מהירה יותר: אינטואיטיבית ורגשית (זו שבה אנחנו משתמשים בדרך כלל) ועוד דרך איטית יותר: היא כרוכה במאמץ והיא רציונלית. כך או אחרת אנחנו אחראים להחלטות שלנו וזה משהו שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו.

איך אנחנו מותנים בהחלטות שלנו

ההחלטות שיצרנו קשורות קשר הדוק לחוויות שלנו, לחינוך שקיבלנו, לאמונות שיש לנו ולטעויות שביצענו. ואנחנו מושפעים מגורמים רבים שקובעים את ההתנהגות שלנו.

האם אתה חושב שאתה בוחר בחופשיות את הדבר הטוב ביותר עבור עצמך ברגע זה? רוב הבחירות שאנו עושים מבוססות על הניסיון שלנו והידע שרכשנו. כשאנחנו נסחפים במהירות ובאינטואיטיביות, אנחנו לא באמת לוקחים בחשבון מה הכי טוב לנו ברגע הנוכחי.

כרגע אנחנו תוצר של ההחלטות שקיבלנו. על ידי בחירת התנהגויות מסוימות ולא אחרות, השגנו סדרה של חוויות והרגלים שקובעים מה אנחנו ברגע זה ממש; כאן ועכשיו. איננו יכולים להתכחש לאחריות הכרוכה בכך.

לכל מה שתחליטו יש השלכות

אחריות היא להיות מודעים לכך שלכל החלטה שאנו מקבלים, ואיננו מקבלים, יש השלכות. ואין טעם להישאר אדישים אליהם כי כך או אחרת הם ישפיעו עלינו וישפיעו עלינו. אנחנו בוחרים אם להיות הגיבורים של מה שאנחנו חווים או סתם צופים.

להיות מודעים להשלכות ולהשלכות של ההחלטות שלנו היא הדרך שבה אנחנו לוקחים את מושכות קיומנו. גם כאשר אנו בוחרים להימנע מהחלטה, אנו מקבלים החלטה. אנו אדישים, נשארים נתונים לחסדי הנסיבות, מבלי לנקוט בשום סוג של פעולה ומפסיקים להשתתף בחוויה שלנו.

אנחנו מתלוננים על סוג החיים שיש לנו, על האומללות שלנו ועל האומללות שפוקדות אותנו. אנחנו משתמשים בקורבנות כדי לפתור את מה שאנחנו לא מבינים או לתמרן כדי לנסות להשיג את מה שאנחנו רוצים. אנחנו הופכים את חיינו לכלא שאנחנו בעצמנו יצרנו.

אנו יכולים להחליט על חיים אחרים, שבהם אנו קובעים את הכללים על ידי בחירה כיצד להתנהג לכל נסיבות ולקחת אחריות על ההשלכות, למרות שפחד, חוסר ביטחון, חוסר ודאות ואשמה פלשו לנו. אם נילחם בכל רוחות הרפאים שלנו נקבל בדיוק את החיים שאנחנו רוצים, בלי חרטות.

אני בוחר להיות שמח

אם מה שאנחנו באמת רוצים זה להיות מאושרים, אנחנו לא יכולים לעמוד שם ולחכות שהאושר יגיע מעצמו. אושר מושג על ידי היחס שאנו נוקטים כלפי הנסיבות הבלתי נמנעות המתעוררות בחיינו. זהו מאמץ מכיוון שעלינו לקבל החלטות ששוברות את ההרגלים שמזינים את הפחדים העמוקים ביותר שלנו.

אני בוחר להיות מאושר: אני מתמודד עם הפחדים שלי, אני מודה, מקבל ומתקן את הטעויות שלי במידה שאני יכול. אני מבין את חוסר הביטחון שלי, את הצרכים שלי, את הייסורים שלי ואת אי הנוחות שלי. אני לא דוחה את כל מה שחלק ממני. אני שומר לעצמי חברה בבדידות, אני משחרר את העצב שלי. אני מקבל החלטות כדי להימנע מלהיות קורבן של נסיבות וכך אני משיג את השלווה שבה האושר שלי יכול לנוח.

אחריות רגשית

אנחנו רגילים לייחס אחריות לאיך שאנחנו מרגישים כלפי אחרים או כלפי המצב, שוכחים שזה טמון בנו. ראה עוד