בין ויכוח לאושר, אני מעדיף להיות שמח
ויכוח על בסיס תכוף שואב מאיתנו את האנרגיה, מותיר אותנו ללא כוח, ללא התלהבות וללא תקווה. אנו טובעים בכעס עד כדי כך שהוא בסופו של דבר תובע את הרווחה הרגשית שלנו.
כאשר הלחימה הופכת להרגל ואיננו מצליחים לברוח ממעגל הקסמים אליו הכנסנו את עצמנו, אנו סובלים. הרבה. זו הסיבה שיש זמנים שאנחנו ממש צריכים לברוח.
אולי אנחנו באמת אוהבים את האנשים שנמצאים סביבנו, אבל כשהוויכוחים שלנו הופכים לדרך חיים, אנחנו הופכים למעין "מפלצת רגשית" ורק יודעים להתלונן ולהתבטל.
החשיבות של ויכוח בצורה נכונה
זה לא עניין של אף פעם לא לנהל ויכוחים, אלא לדעת לבחור את הקרבות ששווה להילחם ואת הסיבות שבגללן אחרים לא. במובן זה, ויכוח צריך לשרת את המטרה של לתת הבנה, תוקף וכבוד: זה לעולם לא יכול להיות דרך לענות כל הזמן אחד את השני.
מה שקורה הוא שכאשר אנחנו כל כך מוצפים על ידי עצבנות, אנחנו לא מצליחים להגיב למחשבה הגיונית. זו הסיבה שחשוב לנו ללמוד לסבול את התסכול של התמודדות עם מישהו שלא חושב כמונו, ולכן מוביל לקונפליקט.
לכן, עלינו לדעת על מה עלינו להתווכח ועל מה לא. במילים אחרות, הימנעות מוויכוח היא לעולם לא סימן לנחיתות, לכניעה או לפחדנות. לדעת איך להתווכח ואפילו לכעוס בצורה הנכונה זה לדעת לנהל את הרגשות שלנו. אלה שיכולים לעשות זאת שלטו בתחום אחד של אינטליגנציה רגשית.
"כל אחד יכול לכעוס - זה קל, אבל לכעוס על האדם הנכון ובמידה הנכונה ובזמן הנכון ולמטרה הנכונה, ובדרך הנכונה - זה לא בכוחו של כולם ולא קל."
-אריסטו-
המלחמה הקרה הנובעת מגירוי תכוף
כאשר אנו מתעלמים ממישהו בכוונה, אומרים שאנו מיישמים את חוק "הכתף הקרה". זה משהו כמו להכות במישהו בשוט האכזרי של האדישות שלנו בלי לתת שום הסבר או הוקרה.
כפי שברור, זה אף פעם לא יוצא טוב, לא משנה כמה רעיל האדם שעליו אנו מיישמים את החוק. למעשה, בואו נגיד שזו הדרך האכזרית ביותר להעניש אדם.
בין אם זה בגלל שאנחנו רוצים לשים קץ למעגל קסמים של עצבנות או קונפליקטים שמתכלים בנו, או בגלל שאנחנו לא יודעים מה לעשות כדי להשתחרר ממישהו, הקור צריך להיות עינוי אמיתי (ו ככזה, התנהגות בלתי נסבלת).
הכתף הקרה היא סוג של התעללות רגשית שהיא באמת הרסנית לאנשים ולמערכות יחסים. זה יוצא ככה כי אם יש משהו שאנחנו לא מוכנים להתמודד איתו, זו אדישות. לכן, מכיוון שאנו לא צריכים לתת לעצמנו לפגוע באדם אחר בכוונה, עלינו להימנע מיישום החוק הזה.
ויכוח ללא הפסקה גוזל לנו את האנרגיה לחיות
כאשר הוויכוחים התכופים שלנו מובילים לעצבנות, בסופו של דבר אנחנו כועסים אחד על השני. אנחנו כועסים על חוסר היכולת שלנו להסכים אי פעם על דברים ואינו מסוגלים להבין אחד את השני, אנו כועסים על כך שאיננו יכולים ליהנות אחד מהשני.
לאט לאט, אנחנו מפסיקים להרגיש צודקים ובכל פעם, אנחנו מרגישים יותר ויותר מבולבלים כשאנחנו מתמודדים עם חוסר הרצון שלנו לתקן דברים או אפילו לדבר אחד עם השני. זה טבעי, כי בסופו של יום הפכנו לאויב של האפשרות להביע את דעותינו ורגשותינו.
בדרך כלשהי, כל גירוי שאנו מוסיפים לרשימה מניח עונש חדש לזהות שלנו ולאישור הפנימי שלנו. זו הסיבה שאנחנו צריכים לחפש דרך לשבור את ההרגל של ויכוח על דברים מטופשים, להתרחק מכל זה ולהתחיל לדאוג למה שבאמת חשוב: לחיות ולהעריך את הדברים הטובים של מי שנמצא סביבנו.
