שישה מודלים של פסיכולוגיה פוליטית
קיימים מספר מודלים בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית. יתר על כן, זהו אחד התחומים השנויים ביותר במחלוקת בדיסציפלינה של הפסיכולוגיה. יש לכך מספר סיבות. ראשית, זה רב תחומי. זה אומר שזה תחום שבו הרבה דיסציפלינות מתאחדות. לכן, מי שבולט מביניהם קובע את המודל.
סיבה נוספת לכך שיש כל כך הרבה מודלים בפסיכולוגיה פוליטית היא טבעה של הפוליטיקה עצמה. פסיכולוגיה פוליטית כוללת ניתוח כוח. יש הרבה נקודות מבט שונות לגבי יכולת זו. אלה, בתורם, הופכים למודלים של ניתוח.
לבסוף, הפסיכולוגיה הפוליטית לא נמנעת מההשקפות המנוגדות של מספר אסכולות ונקודות מבט בפסיכולוגיה. למעשה, אלה נוטים להוסיף ניואנסים לאופן שבו הפסיכולוגיה ניגשת לתופעות פוליטיות. במאמר זה נזכיר שישה מודלים בפסיכולוגיה פוליטית.
"הדבר החשוב, בעינינו, הוא שאנחנו צריכים לדעת על מה ועל מי אנחנו עובדים כשאנחנו עובדים בפסיכולוגיה. ואנחנו רואים בפסיכולוגיה פוליטית תחום מעשי לשיקוף על הנושאים הבוערים האלה".
-אליו רודולפו פריסי-
פסיכולוגיית השחרור
מודל זה מאמץ פרספקטיבה ביקורתית. הוא הופיע באירופה הלטינית במהלך שנות ה-80. מרטין בארו הוביל את התנועה הזו. הרעיון הוא שהפסיכולוגיה צריכה לגשת לתופעות פוליטיות כחיפוש אחר טרנספורמציה חברתית.
במודל זה, פסיכולוגים מנתחים כוח ופעילויות פוליטיות מנקודת מבטן של קבוצות מדוכאות. הם שואפים לבנות מודעות חברתית נגד פעולות הכוח.
פסיכולוגיה פוליטית קולקטיבית
יחד עם הפסיכולוגיה החברתית, המודל הזה שייך לתחום ידע גדול בהרבה המכונה פסיכולוגיה קולקטיבית. פבלו פרננדס כריסטליב יצר את הדגם המסוים הזה, שוב, בדרום אירופה.
פסיכולוגיה פוליטית קולקטיבית מציעה ניתוח של תופעות פוליטיות כמערכות ביטוי ופרשנויות של המציאות. הודות למערכות אלו נוצרות ומתגלות חוויות, חפצים ואירועים שניחנו במשמעות. יחד, הם מרכיבים את המציאות הפוליטית הקולקטיבית.
רטורי-דיסקורסיבי
זהו אחד המודלים הצעירים ביותר בפסיכולוגיה פוליטית. זה צץ מנקודת המבט הקונסטרוקציוניסטית. זה מרמז שהמציאות טמונה בשפה הבונה אותה. למעשה, הוא מציע שהמציאות מוגדרת מתהליכים של מתן שמות, פענוח, הסבר וייחס משמעות.
המודל הדיסקורסי הרטורי מציע שהפסיכולוגיה הפוליטית צריכה להיות אחראית לחקר ההבניה והתפקוד של השיח הפוליטי. בתוך השיח הזה, טמונות הסיבות, ההצדקות, הסיבות וההשפעות של התנהגות פוליטית. למעשה, פעולה פוליטית נתפסת כאקט של שפה.
פסיכו-היסטורי
מודל זה נועד לאחד את המרקסיזם והפסיכואנליזה לחקר תופעות פוליטיות. וילהלם רייך קידם את המודל הזה עם הרעיון שלו על פרוידו-מרקסיזם. פרספקטיבה זו מציעה שהגורם ההיסטורי חיוני להבנת התהליכים הפוליטיים של יחידים וחברות.
בעזרת מודל זה, פסיכולוגים מנתחים עובדות פוליטיות מתוך מסמכים היסטוריים, הן של יחידים והן של קבוצות. ניתוח הפסיכוביוגרפיות הוא מרכיב מרכזי בגישה זו. הסיבה לכך היא שהרעיון המרכזי שלו הוא שתופעות פסיכולוגיות משפיעות על התפתחות ואפיון של קבוצות ותנועות פוליטיות.
שכלתן
מכל המודלים בפסיכולוגיה פוליטית, זהו המודל הקרוב ביותר למודל הקוגניטיבי-התנהגותי. למעשה, זה חשוב במיוחד במדינות כמו אירופה. ישנן מספר גישות בתוך המודל הזה. עם זאת, כולם חולקים את ההנחה המשותפת לפיה התנהלות פוליטית היא פרי פעולות מנומקות.
המודל הרציונליסטי מקדם את הרעיון שפעולות פוליטיות נובעות ממניעים מודעים, תהליכי השוואה, אבולוציה וקבלת החלטות. התנהלות פוליטית מכוונת לחיפוש אחר יציבות, עקביות ואיזון בתוך ההקשר החברתי שבו היא מתרחשת.
חומרני
כמו הגישה הפסיכו-היסטורית, מודל זה מתחיל מהרעיון שעובדות היסטוריות מהוות יסוד להבנת תופעות פוליטיות. מודל זה גם קבע את הנחת היסוד שהסוציו-אקונומי קובע את החיים הקולקטיביים, ומכאן, את הפוליטיקה.
בנוסף, המודל המטריאליסטי נותן חשיבות רבה לחקר תהליכי האידיאולוגיה והניכור. אלה נתפסים כקשורים לתחומי עניין ספציפיים. יתר על כן, הם תורמים לשמירה על אי השוויון בחברה.
כל הדגמים הללו עדיין מתפתחים. כולם הופיעו במחצית השנייה של המאה העשרים. עם זאת, למרות שהם הוגדרו והועשרו לאורך זמן, הם עדיין בבנייה.
