קמטים מרוויחים מחיים טובים
התלמידים שלהם, אוצרות של חיים שלמים, שומרים על סודות מסעותיהם, הרפתקאותיהם, היעדים שלהם.
הריסים שלהם, כל כך מוצקים אך רגישים בו זמנית, מספרים שהם סובלים את משקלם של מפלי הדמעות ואת עוצמת קרני השמש.
במבטיהם, ישנם אלפי קרבות, קבורים, חלקם נלחמו בגלים חזקים, אחרים ברוחות שקטות.
האמת היא שכשהם מסתכלים בך, הם נותנים לך גישה לרגשות שלהם, כאילו גשר בלתי נראה יחבר אותנו אליהם; לפעמים, הם מציבים מגנים וקירות, אותם ניתן להוריד באהבה ובאכפתיות; פעמים אחרות, הדלתות שלהם יהיו פתוחות לרווחה, שמחות לקבל את פניהן בנשיקה ענקית או נשיקה.
פיהם, שקט במשך שנים, לא ממהרים לדבר, וכשהם מדברים, דבריהם ספוגים בחוכמה. אם רק היינו מקבלים את עצתם.
אם נקשיב להם, נלמד כל כך הרבה... הם מלמדים אותנו שיעורי חיים, וחושפים לנו את הניואנסים שלהם.
אלה הקמטים שלהם, אותם קפלים שנוצרו על ידי התנסות ברגשות, חוזק העובדות ועקבות הפצעים וההצלחות, שצמחו עם השנים כאות אופי.
קמטים, מלאי קרבנות; קמטים, גדושים ברגשות; קמטים מחושלים כמו שרשראות שתמכו את משקל הסבל; קמטים, שופעים באהבה, שופעים חיים.
העור שלהם סבל את הפצעים הכי עמוקים שיכולנו לדמיין. חלקם נרפאו לחלוטין, אבל אחרים נשארו, מקובעים שם כצלקות, שאם נוגעים בהן, עלולות לשחרר סערת רגשות.
על גבם, אתה יכול להבחין במשקל האובדנים של אלה שאיתם החזיקו בקשרי פלדה בלתי נשכחים, ששום מרחק, פיזי או פסיכולוגי, לא יכול היה לשכוח אותם; זוכרים את יקיריהם דרך רגשות שעולים אל פני השטח, ומגיעים ישירות מליבם.
ידיהם, היסודות והכלים של חייהם, יחד עם רגליהם, הם אלו המהווים את תמיכת דרכם. זהו שביל מפותל, מתפתל, לא יציב ומלא סכנות ואתגרים שהעניק להם את עוצמת ההתנהגות שלהם.
שביל שהיה בו גם פרחים, ואוויר צח ומתיקות, שהם נהנו ממנו בכל רגע אפשרי, עם רגישות בעיניים.
ולמרות זאת, לפעמים אנחנו שוכחים. אנחנו שוכחים...
הם הגיבורים של העבר שלנו ושל ההווה שלנו, אלה שגורמים לנו להרהר על מה שאפשר אם אנחנו באמת רוצים את זה. החיים משאירים צלקות על עורנו ובנפשנו, חמות וקרה, ואנחנו מרגישים את החיים בניגוד.
קול החוויה מתנדנד הלוך ושוב בין שתיקה למחאה, לבבות אמיצים שנמשכים על אף הסערות שהם נתקלים בהם.
אבל, מי הם האנשים האלה?
קשישים, בסתיו של חייהם. המראה והקמטים שלהם מסגירים אותם.
אלה שבימיהם היו נותנים לך יד לעזרה, ודואגים לשגיאותיך; אלה שלימדו אותך שאתה חייב להשקות את הזרעים שאתה שותל כדי שעם הזמן הם ישאו יום אחד פרי.
שם הם, לצדך או מרחוק, מחכים שתחייך אליהם, שתאהב אותם. כשאתה רואה אותם, תקשיב להם. המילים שלהם יכולות להוביל אותך לחלומות שלך.
כשאתה רואה אותם, תבין אותם, אפילו בשתיקה, כי השתיקה שלהם מלאה במשמעות.
כשאתה רואה אותם, חבק אותם, כי חיבוק כן ומשמעותי, בסופו של דבר, הוא מחווה חביבה ומחממת לב.
וזכור, יום אחד, גם אתה תהיה גיבור ההווה והעבר עבור אלה שעוד יבואו.
