פרדוקס האושר: מה זה ואיך זה עובד?
'אושר' היא אחת המילים הנפוצות ביותר בעולם. בתרבות של היום, זה מייצג את המטרה הסופית עבור אנשים רבים. עם זאת, זה לא תמיד היה כך. בעידנים עברו, המטרה המהותית של החיים הייתה קשורה למידות טובות, צאצאים או רכוש. בעידן המודרני, פרדוקס האושר מקבל את התפקיד המוביל.
הפרדוקס של האושר הוא שכמעט כולם רוצים להיות מאושרים. עם זאת, כששואלים אנשים מהו אושר, הם בקושי יכולים להגדיר אותו. אם תלך קצת יותר רחוק ותשאל את עצמך למה אתה רוצה להיות מאושר, כנראה שהתשובה לא ברורה. אפשר היה לחשוב שהתשובה תהיה ברורה בגלל כמה אתה רוצה להגיע ליעד שלך. על כל פנים...
"העיקרים הגדולים של החיים הם משהו לעשות, משהו לאהוב ומשהו לקוות."
- תומס צ'למרס
אם אתה רוצה להמשיך לסבך את חייך, תוכל לשאול שאלה שלישית: איך משיגים אושר? ישנן תשובות רבות לשאלה זו, על סמך אמונותיו של כל אדם. אולי הישגים מקצועיים, הצלחה ונישואים מאושרים יהיו התגובות הנפוצות ביותר. עם זאת, יהיה קשה להגדיר באופן קונקרטי כיצד הדברים האלה תורמים לאושר או מה אתה מצפה שיקרה כשתמצא אושר.
אז בקיצור, כמעט כולם מחפשים אושר בעידן המודרני הזה, אבל רובם לא יודעים מה זה או למה הם רוצים את זה. יתר על כן, סביר להניח שיש להם רק תחושה קלה לגבי הדרך שיש ללכת בה כדי להשיג אותה. זהו הפרדוקס הגדול של האושר.
הפרדוקס של אושר וחוסר שביעות רצון
ד"ר איריס ב. מאוס, פרופסור באוניברסיטת דנוור, ערכה שתי חקירות כדי לגלות כיצד עובד נושא האושר אצל אנשים. התוצאות של אותם מחקרים ממש מטרידות, והם מקרבים אותנו למה הוא הפרדוקס של האושר.
במחקר הראשון בוצע ניתוח של שלושה היבטים:
- מידת החשיבות שכל אדם נתן לאושר
- התנאים החיצוניים בהם חיו המשתתפים, כלומר עמדה חברתית ומקצועית, סיפוק צרכים בסיסיים וכו'.
- הקשר בין תנאים חיצוניים טובים לתחושת אושר
התוצאה הייתה שאנשים שנתנו ערך עצום לאושר חשו יותר חוסר סיפוק, גם אם היו להם תנאים חיצוניים מצוינים בחייהם. מצד שני, אלה שהיו ניטרליים יותר או לא נתנו חשיבות רבה למרדף אחר האושר הרגישו יותר מרוצים. זה קרה גם אם נסיבות חייהם היו קשות יותר. מסקנות אלו מראות את מהות הפרדוקס של האושר.
אושר ובדידות
חוקרים ביצעו ניסוי דומה שני באוניברסיטת דנוור. במקרה זה, שביעות רצון לא נמדדה, אלא כיצד נחוותה בדידות מי שנתנו חשיבות רבה לאושר ואלו שלא.
התוצאות היו דומות מאוד לאלו של המחקר הראשון. אנשים שרדפו אחר אושר הרגישו יותר לבד, בעוד אלו שלא נתנו לו כל כך חשיבות לא חוו את התחושה הזו. כלומר, הם לא הרגישו בודדים במיוחד.
המסקנה הראשונית בהקשר זה היא שמי שעסוק בחיפוש אחר אושר מתמקד יתר על המידה בעצמם. חיפוש אחר הצלחה והגשמה מפרק את הקשר עם אחרים. זה מחזק את תחושת הבדידות. כאן שוב, פרדוקס האושר מאומת.
הקואורדינטות של האושר
ממחקרים אלה אנו יכולים להסיק מסקנות מעניינות. הראשון, ואולי החשוב ביותר, הוא שהישגים חיצוניים אינם מקור לאושר ככזה. לכן אנשים רבים חשים רק תקופה קצרה של סיפוק לאחר שהשיגו משהו שהם רצו מאוד, ואז עלולים לחוש חולה שמובילה אותם להגדיר לעצמם מטרה חדשה, וליצור מעגל אינסופי.
אושר, אם כן, הוא תהליך שמתבשל בתוכנו. זו מציאות שרק חלקית קשורה להישגים חיצוניים. אולי רבים מחפשים ללא לאות את האושר הזה עם רצון סודי לשים קץ לחוסר הסיפוק ה"נצחי" שמאכלס אותם. הם לא מבינים שגן העדן שהם מחפשים נמצא בתוכם.
מצד שני, מחקרים מאפשרים לנו להסיק שהאידיאליזציה של מושג האושר מובילה רק לתסכול. אלה שמקבלים שאושר הוא רק חלק מהחיים מצליחים להרגיש יותר מרוצים ושמצב קבוע של אושר לא צריך להיות המטרה כי זה בדיוק מה שהופך אותו ללא קיים. זה עוזר לנו לקבל את המציאות כפי שהיא, ולכן להרגיש מרוצים לעתים קרובות יותר.
מה שאנו מכנים במעורפל אושר, אותה תחושה של שמחה והגשמה, הוא משהו שמתרחש רק מדי פעם. בכל מקרה, קבלת ההחלטה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו תגרום לאושר להגיע אלינו מעצמו.
