אנשים עם צרכים כפייתיים: תופעה שכיחה מדי

אנשים עם צרכים כפייתיים מרחפים סביבנו כמו חרקים מתמשכים בחיפוש אחר מזון. הם מדברים רק בשפה אחת: "אני רוצה, אני צריך, אני חייב להגיד לך..." אנחנו מדברים על אנשים שאינם מסוגלים לנהל את התסכולים שלהם, חסרי אוטונומיה אישית ויכולת לקחת אחריות על חייהם דרך קוהרנטית ובוגרת.

פסיכולוגים רבים אומרים ש"צרכים" מוגזמים אלה הם המחלה האמיתית של המאה ה-21. אולי החברה עצמה היא שדחפה אותנו לעבר סוג זה של התנהגות. הוא הונחה במקרים רבים על ידי רצון צרכני מסוים ועל ידי צורך כמעט תמידי למלא את הריק הקיומי שלנו.

חסר לנו "משהו" ואנחנו לא באמת יודעים מה זה. לכן לפעמים אנחנו הופכים לנשמות עצובות שמסתובבות עם חברינו בחיפוש אחר דחיפה או גירוי כדי לספק את הכמיהה הבלתי מוסברת שלנו. לפעמים אנחנו מחפשים אהבה בלתי אפשרית, חוויות חדשות, מובייל חדש או בגדים חדשים. לפעמים מדובר בסדרת טלוויזיה חדשה שעוזרת לנו לשכוח את המתח והבעיות שלנו, או אוכל כדי להפיג את החרדה וכו'.

כולנו צריכים דברים, כולנו צריכים אנשים. כולנו "נזקקים" במידה מסוימת. עם זאת, הבעיה מופיעה כאשר חסר זה הופך אותנו לאנשים עם צרכים כפייתיים. אנחנו מדברים על סוג האנשים שמחפשים נואשות משהו שהם לא יכולים להגדיר. בכך הם מעצבנים אחרים וגורמים להם להרגיש מחויבים לספק את צרכיהם ולספק את דרישותיהם.

צרכים כפייתיים והפסיכולוג

זוהי תופעה הולכת וגוברת שראוי להתייחס אליה, ובעיקר להבין אותה. אנשים עם צרכים כפייתיים יש בשפע יותר מתמיד והם גם אחד המקרים השכיחים ביותר במרפאות של פסיכולוגים. הם מגיעים במצב מבולבל, ממש מתוסכלים, ולעתים קרובות אפילו כועסים על איך שהעולם התייחס אליהם. או, ליתר דיוק, על איך החברים והמשפחה שלהם התייחסו אליהם.

נראה שאף אחד לא עומד בציפיותיו. אף אחד לא הצליח להעניק להם את החיבה שהם מרגישים שמגיעים להם. את האנשים שתמיד שם בשבילם בקושי אפשר אפילו לספור על יד אחת. אנשים עם צרכים כפייתיים מבינים את העולם רק מנקודת המבט שלהם. הם אינם מסוגלים לתפוס את היקף הדרישות הקבועות שלהם, ואת הדרישות האנוכיות והטוטליטריות שלהם.

הגישה שלהם כל כך ילדותית ותובענית שהדבר הראשון שהפסיכולוג צריך לעשות הוא לשבור את המחסום הזה. הוא צריך לגרום להם לראות שמאחורי הצורך המתמיד, יש ריקנות בלתי נתפסת. לא קל להשיג זאת. הם תמיד היו רגילים להשקיע את המאמץ המינימלי ביותר שהם יכולים, ולתת לאחרים לטפח אותם, לפתור את בעיותיהם ולשחרר אותם מכל הפחדים והקשיים שלהם.

איך לעזור לאנשים עם צרכים כפייתיים

איכות החיים של אדם שיש לו תחושה ברורה שתמיד חסר לו "משהו" יכולה להיות נוראית. אלברט אליס אמר פעם " המחשבות על צורך מתמיד גורמות לנו לאבד שליטה ולהוביל לרגשות שליליים." אם זה כך, זה נובע ממשהו פשוט כמו שהוא ברור מאליו: התחושה של "צריך משהו" קשורה לתחושת ההישרדות שלנו.

במילים אחרות, החלל הזה שאנחנו צריכים למלא גורם לנו לחשוב שלא נוכל להתקדם. אם אנשים לא יעזרו לי, אם הם לא יתמכו בי, אם אני לא יכול להשיג את הדבר הזה או את הדבר הזה, אז הכל יתפרק. לפיכך, תחושת החוסר במשהו מייצרת פחד, הפחד מייצר צורך, והצורך מוביל לייאוש. אנו עומדים בפני מעגל קסמים שיש לנטרל על מנת שנוכל לתפקד בצורה יותר הגיונית, בריאה ומשמעותית.

מפתחות להפסיק להזדקק

הצעד הראשון שנצטרך לעשות עם האנשים האלה הוא לעבוד על הצרכים האמיתיים שלהם. תרגיל טוב הוא לנסות להחליף את ה"אני צריך" ב"אני רוצה". לדוגמה:

• "אני צריך שאחרים יקשיבו לי" ⇔ "אני צריך להרגיש מוערך, כי אני לא אוהב את עצמי מספיק"
• "אני צריך שאחרים יעזרו לי לפתור את הבעיות שלי" ⇔ "אני צריך עזרה כי אני מרגיש לא מסוגל להתמודד עם מה שקורה לי".

לאחר שהאדם הבהיר את הריקנות האמיתית שלו או את נקודות התורפה שלו (הערכה עצמית נמוכה, חוסר ביטחון, חוסר יכולת לפתור בעיות, חוסר החלטה וכו') אז הגיע הזמן לעבוד על כל אחד מההיבטים הללו לעומק.

נקודה מכרעת נוספת בתהליך זה היא לגרום למטופל הכפייתי ליישם כלל פשוט בחיי היום-יום שלו: " אני צריך לנסות למצוא בעצמי את מה שאני מחפש באנשים אחרים".

• במילים אחרות, אם אני צריך מישהו שיפתור בעיה, אנסה לעשות זאת בעצמי. אם אני רוצה שמישהו יתן לי את תמיכתו במצב מסוים, אנסה קודם כל להניע את עצמי. אנסה למצוא מתוכי כוח ומילים חיוביות על מנת להשיג את המטרה שאליה אני שואף.
• באופן דומה, סוג זה של אדם מאופיין בהתפתחות אישית מעוכבת. מומלץ, אם כן, לעודד אותם לחוות חוויות חדשות כדי לעזור להם לשקף, ולעבוד על פתיחת רגשותיהם.

אחרון חביב, אף פעם לא מזיק לעבוד על אמפתיה ומודעות חברתית. הם צריכים להבין שגם לאחרים יש צרכים, ושבחיים, אתה לא צריך רק ללמוד איך להשתמש בפעלים "רוצה" או "צריך", אלא גם עוד אחד חשוב יותר, "להציע".