פחדים חבויים בכעס ובזעם
רגשות לא נעימים, כמו כעס וזעם, אכן קיימים. עם זאת, הם מסווים מסרים חושפניים וחשובים. הרגשות האלה משדרים משהו מאוד עמוק על עצמנו: הפחדים שאנחנו לא מסוגלים לזהות ולקבל.
למה אנחנו לא רוצים להכיר בפחדים שלנו? המחשבות שלנו לוכדות אותנו למעגל של כעס, זעם ורגשות לא נעימים שוב ושוב. אנחנו בסופו של דבר זה בגלל שהרגשות שלנו קיימים בחסדי ההיגיון שלנו.
אנחנו חיים בלחץ חברתי. פחדים נחשבים לפגיעות, דבר שהופך אותנו לחלשים. אנחנו מחזיקים באמונה הזו אפילו בלי להבין אותה, והיא גורמת לנו לקבור את הפחדים שלנו בתת המודע שלנו. הפחדים העמוקים ביותר שלנו יכולים להתגלות במסווה של כעס במצבים מסוימים שאיננו מסוגלים לשלוט בהם.
קל יותר לחוש כעס מאשר לזהות את הפחדים שלנו
אנחנו רגילים יותר לראות אנשים משתגעים מאשר לראות אנשים מזהים את הפחדים שלהם. אנו מתעקשים על ביטוי זה באמצעות זעם, מבטאים אותו אפילו נגד עצמנו (שיכול לייצר תגובות פסיכוסומטיות), או מחצינים אותו. כאשר אנו מחצינים, אנו משליכים את הכעס הזה על אחרים בהתבסס על האמונה שאדם או סיטואציה הם מה שגרם לנו להרגיש כל כך כעס.
עיבוד זעם אינו קל, למרות שאנו מכירים את הרגש הזה יותר מאשר את הפחד. זה נחווה ברמה יותר שטחית ושם קבורים נושאים אחרים, נושאים שמעולם לא התייחסנו אליהם, נושאים שאנחנו לא מוכנים להתמודד איתם.
אין ספק שכולנו נתקלנו באנשים שתמיד כועסים. נראה שכעס מהווה חלק מהותי מאופיים. עם זאת, מאחורי הגישה הזו מסתתרים מניעים רבים ושונים השומרים על הכעס הזה. הזעם הוא רק קצה הקרחון, החלק שאנו יכולים לראות.
הפחדים שאנחנו לא מתמודדים איתנו הופכים לזעם, ונוכל להישאר במצב נפשי זה לאורך זמן אם לא נהיה מוכנים לחקור לעומק את שורשו.
כשאנחנו מדחיקים את הכעס שלנו
כאשר הכעס נוכח בחיינו ואיננו מבינים מדוע, אנו מתחילים לחשוב על דברים שקרו. אנחנו משכילים את הרגשות שלנו ובסופו של דבר אנחנו לא מרשים לעצמנו להרגיש את הכאב של עצמנו.
איננו מסוגלים להבין את הכעס שאנו חשים. לעתים קרובות אנו רואים בכך לא פרופורציונלי, לא מוצדק או לא הגיוני. אנו מעזים לשפוט את מה שאנו מרגישים מתוך שאיפה לא להרגיש זאת. אנו מפחיתים מערך הרגשות שלנו ונועלים אותם במרתף המוח שלנו. אולם האמת היא שרגשות עולים מסיבות עמוקות וחשובות, ואנו מבטלים כל אפשרות להבין ולעבד את הסיבות הללו.
הנטייה הרגילה שלנו היא להפריד את המוח שלנו מהרגשות שלנו ולאפשר לו להרגיע באופן לא מודע את מה שאנחנו מרגישים, לשכוח מהגוף שלנו ומהרגשות שלנו.
"לפעמים אנחנו עקשנים מכדי להודות שיש לנו צרכים, כי בחברה שלנו, צורך משווה לחולשה. כשאנחנו שומרים את הכעס שלנו בפנים, הוא בסופו של דבר מתבטא דרך רגשות אחרים כמו דיכאון ואשמה".
אליזבת קובלר-רוס-
על ידי הבנת הפחדים שלנו, אנו יכולים להשתחרר מכעס
יש לנו מגוון די רחב של פחדים שהיו נוכחים בנו מילדות, מחוזקים על ידי החברה, והועמקו על ידי חוסר הידע העצמי שלנו.
כשאנחנו מסוגלים לקחת אחריות על הפחדים שלנו, אנחנו בתורם מסוגלים להפסיק לשפוט את עצמנו על מה שאנחנו מרגישים וחווים. בשלב זה, אנחנו כבר לא מרגישים צורך להאשים, לתמרן ולשקר. כשאנחנו מבינים שאנחנו לא אחראים למה שאחרים מרגישים, אנחנו יכולים גם לראות שאנחנו האחראים היחידים למה שאנחנו מרגישים.
ברגעים מסוימים של כעס, עשוי להיות פחד ספציפי, הבסיסי. זה עשוי להיות מזוהה בקלות על ידי אדם חיצוני אחר, רק כאשר הוא מנסה לראות מעבר לכעס שלנו.
הנה כמה דוגמאות לסוגים שונים של כעס שעלולים לחזור על עצמם בגלל פחד ספציפי: כעס בגלל שמישהו לא מופיע או מאחר מאוד עלול להעיד על פחד נטישה. כעס על משהו שנאמר לנו שלא אהבנו עשוי להעיד על פחד שלא יזהו או לא יאהבו אותו.
פחדים נעוצים באפיזודות חוזרות של כעס. כאשר הזעם ממשיך להופיע בעוד ועוד מצבים, אנו עלולים למצוא את עצמנו כועסים מאוד ומאמינים שזו אשמתם של אחרים. זה מונע את היכולת שלנו לחקור את הפחדים שלנו ולקחת אחריות עליהם, ומונע מאיתנו את ההזדמנות להבין אותם ולרפא את עצמנו אחת ולתמיד.
