הכישור החשוב ביותר שלך הוא להיות אדם טוב

ההסמכה הכי חשובה שיש לך היא להיות אדם טוב. כמובן, הסמכה זו אינה ניתנת על ידי בתי ספר או אוניברסיטאות, אלא לאורך מסלול החיים. לכן, יהיו דרכינו אשר יהיו, אם יהיו לנו ערכים טובים, הם יבואו לידי ביטוי במעשינו.

עם זאת, בקשר לכך, חשוב להזכיר שאם אנחנו מאמינים שאנחנו חייבים תמיד "להיות טובים", נתקע בלופ שקשה לצאת ממנו, כי לא תמיד נוכל להיות אדיבים ולעשות את הדבר הנכון בהתחשב בכך שהדברים לא תמיד שחור ולבן.

מה שאני מתכוון בזה הוא שיש מקרים שבהם עשיית הדבר הנכון על פי הערכים שלנו יגרום לסבל כלשהו שאיננו רוצים וזה, כמובן, לא טוב. כאשר הנזק הוא בלתי נמנע, להיות אדם טוב מחייב אותנו למזער את הנזק הכרוך בעשיית הדבר הנכון.

היכולת שלנו לאהוב ולעבוד משקפת את הבגרות שלנו

כפי שאמר פעם זיגמונד פרויד לתלמידו אריק אריקסון, היכולת לעבוד ולאהוב הם שני אינדיקטורים נפלאים לבגרות אמיתית. ביצועים טובים בשני תחומי החיים הללו נבנים בנאמנות לצד הבשלות הרגשית שלנו.

לכן זה לא מוזר שכפי שאמר הווארד גרדנר: "אדם רע לעולם לא יהיה איש מקצוע טוב". טוב לב אישי נצפה באמת בהתאחדות של מערכת ערכים שעוזרת לנו להיות טוב יותר עם עצמנו ועם הסובבים אותנו.

עם זאת, כדי להימנע מליפול לסנטימנטליות גרידא, חסרת ביקורת עצמית, עלינו לוודא שהאיזון שלנו לא נוטה למחשבה שניתן לפתור הכל באמצעות דיאלוג, סובלנות וסולידריות. זה גם לא בריא לחשוב שכוח וחוסר סובלנות הם הנתיבים המתאימים ביותר לפתרון בעיות.

טוב ורע, יין ויאנג, לבן ושחור מתקיימים יחד ומבנים את עולמנו ואישיותנו. לכן, יש להבין את היותו אדם טוב כאיזון של כוחות המבוסס על ערכים טובים ולכן כבוד הדדי.

אנחנו לא מרוויחים כלום מאמונה שאנחנו קדושים ואחרים הם שדים. אנחנו לא מרוויחים כלום מהאמונה שאנחנו קורבנות כרוניים ושכל האנשים סביבנו הם היוצרים של הבעיות שלנו.

מבחינת רגשות, יותר אינטליגנטי לנו לא לבלבל בין סובלנות ל"להיות טובים", כי במקרה הזה היינו משווים את זה למונחים כמו השלמה ומושגים נוספים שנגזרו מלשון העזרה העצמית. זה לא מביא לתועלת ישירה אלא, כפי שציינו, תוקע אותנו בלופ מטורף.

כשאני מתייחס ל"להיות אדם טוב", אני מדבר על להיות אדם עם כבוד וערכים טובים, לא לתת לעצמך להימחץ כי "אנחנו צריכים להראות את הלחי השנייה". יש לנו סדרה של זכויות אסרטיביות שעלינו תמיד לשמור נוכחות כדי לעזור לנו להעריך את עצמנו ואחרים:

1. הזכות שיתייחסו אליו בכבוד ובכבוד.
2. הזכות לקבל ולהביע את הרגשות והדעות שלנו.
3. הזכות להישמע ולהתייחס ברצינות.
4. הזכות לשפוט את הצרכים שלי, לקבוע את סדרי העדיפויות שלי ולקבל את ההחלטות שלי.
5. הזכות לומר "לא" מבלי להרגיש אשמה.
6. הזכות לבקש את מה שאני רוצה, להבין שלאדם שאני מדבר איתו יש את הזכות לומר "לא".
7. הזכות לשנות.
8. הזכות לטעות.
9. הזכות לבקש מידע ולהיות מיודע.
10. הזכות לקבל את מה ששילמתי עבורו.
11. הזכות להחליט לא להיות אסרטיבית.
12. הזכות להיות עצמאי.
13. הזכות להחליט מה לעשות עם רכושי, גופי, זמני וכו', כל עוד אני לא מפר זכויות של אחרים.
14. הזכות להצליח.
15. הזכות ליהנות.
16. הזכות למנוחה ולבידוד, להיות אסרטיבי.
17. הזכות לשפר את עצמי, אפילו לעקוף אחרים.

לכן, אם נבחן את הזכויות הללו, נוכל לראות שאסרטיביות עוזרת לנו לשמור על ערכינו בקנה אחד ולשמור על הכבוד של עצמנו ושל אחרים. כיבוד זכויותינו הוא הערובה הטובה ביותר לעזור לנו להיות אנשים טובים (לא עושים טוב), יחד עם איזון האישיות שלנו והאופי שלנו.

אנחנו לא מקבלים את ההסמכה הזו על ידי לימודים באוניברסיטה, אלא על ידי בחינת עצמנו ועשייה פנימית כדי להעריך את ההתנגשות בין הערכים שלנו לדאגותינו. כלומר, לשים את הכבוד והזכויות של כל האנשים בראש ובראשונה ולבחון את האתיקה והמוסר שלנו (גם אם זה אומר כניסה לעימות).