אני מרגיש כל כך טקסטואלי שיכולתי לנשק אותך בשירה

יכולתי לנשק אותך בשירה , לקחת את גופך תוך כדי חיבוק כריכות העור שלך, לשתות את כל סימני הפיסוק שלך, להתענג על המילים שלך, ליהנות מלחות האנחות שלך, להרגיע את הדיבור שלך ולהטריף אותך עם המילים שלי...

למעשה, אני יכול להרגיש אותך בכל הדגשה אינטנסיבית, להעביר את אצבעותי על פני הקימורים שלך, לאלף אותך בפסיקים, להדגיש כל נקבובית בעור שלך, ללטף את עצם המהות שלך, לפנטז עם שבילי ההיסטוריה שלך, לטפל בפרקים שלך, להעביר את דפים, וסגור את כריכת המותניים שלך.

אני מרגישה כל כך טקסטואלית שאוכל לנשק אותך בשירה, לטרוף אותך בפרוזה, לבשל אותך בחרוזים ולקשט אותך בתמונות שבראשי. אז, ורק אז, אהפוך אותך לשלי כפי שאהיה שלך ברגעים שבהם נמשכת הקריאות שלנו.

"הייתי נותן לך כוס קפה עם בורחס וסיגר עם קורטאזר. הייתי נותן לך לורקה בצנצנת של ורדים. כרית של סבינים ושמיכות של בנדטי. חלון של גרסיה מרקס וירח של נרודה.

הייתי נותן לך את הגשם של בקאר ואת הרוח של דריו. הייתי נותן לך את התשוקה של פרידה, ליטופים של מיסטרל ואנחות של סטורני. הייתי נותן לך גם דף של יוסה ואור של פואנטס. הייתי נותן לך עט עם דיו משלך ונשיקות מהשפתיים שלי.

היית צוחק בקצב המוזיקה שלנו והאהבה שלנו. הייתי נותן לך את האהבה שלנו עטופה בזמן. הייתי לוקח את החול מהשעון וסופר אותו גרגר אחר גרגר. הייתי הופך את האידיליה שלנו לנצחית. את זה, את כל זה, הייתי עושה בשבילך."

תמיד יהיה לנו אחד את השני גם אם אין לנו אחד את השני

בוא מה שחייב לבוא, שחוסר הוודאות יתפוס אותנו באצבעותינו שלובות זו בזו, מתארים את מרקם האהבה שלנו, נהנים משירת עלי הסתיו ומרגישים את רעב הפרפרים בבטן.

תנו לנו להיות חולפים ולהתפשט מהדעות הקדומות שלנו, לפתוח את כפתורי הפחדים שלנו, לראות זה את הזיכרונות של זה, לדבר במילים, בנקודות ובפסיקים, ובשתיקות לא נוחות.

אני צריך לקוות שהאהבה שלנו תהרוס מבטים ושגם כשהזמן יגמר, אולי עדיין אמליץ עליך. שתמשיך להבריש את עורם של רבים אחרים ושכולם ירגישו שאתה הספר הכי טוב והסיפור הכי נפלא שאי פעם נפל לידיהם.

אני מאחל לך הצלחה מכל הלב. אני רוצה אותך עם מבטים מצומדים בעבר, בהווה ובעתיד. הלוואי שהפעלים שלך יקרעו את בגדיי, יאירוטי את מחשבותי ויטבול את החולשות, הפחדים והצניעות שלי.

תעשה מה שאתה חייב, אבל למד אותי על אהבה

למד אותי על אהבה, תדליק אותי עם הזיכרון שלך, תגרום לי להסמיק, תגרום ללחיים שלי להיות אדומות. תגרום לי לחייך בחושך כשאני לבד. תגרום לי לזכור אותך בעדינות; לגרום לי לרצות להחזיק אותך בזרועותיי, בלילות ללא שינה, בצד אחד של שידת הלילה שלי.

תגרמו לעולם להתרגש, שעל ידכם הם יכירו אקסטזה אמיתית. למד אותם את התחושות שאתה מסוגל לשחזר בעזרת המגע הפשוט של הדפים שלך וציפוי העור שלך, עם הביטויים של השפתיים שלך, עם הסיפורים שלך בראש.

עזור לי להכיר אהבה, עשה לי רק לרצות לקרוא אותך ולסמוך על הבלתי אפשרי, ולהחליק במורד הגפנים של הג'ונגל של הסיפורים שלך. תגרום לי להעריץ אותך, כי אני לא מכיר תשוקה טובה יותר מאשר להבין את עצמי בין השורות שלך ולהתמסר למסרים שלך.

בוא למיטה איתי; אנחנו לא נעשה אהבה, אהבה תגרום לנו...

קורטאסר נכנע לי, הטביע אותי וחיבל אותי בעומק ובחום של כל ביטוי שלו. הוא חיבק אותי לנצח והביא את התשוקה שלי עם המילים שלו. שם הוא חלק כבוד לאהבתנו בלילה, לקריאות הפנטסטיות שלנו, להפסקה החיונית שלנו.

אוי שנכיר ואחד את השני בו זמנית, נחיה בעצבנות בחוסר הוודאות של לא לדעת איך להתייחס זה לזה, שנמהר ללטף זה את זה כמאהבים מוקדמים בערנותם.

הו, הסרבול הזה ינחה אותנו בכל לילה; שעלינו להפוך דפים, לעולם לא לרצות להגיע לסוף. אוי שנדאג לסיים ולשמוח, שנחייך; הו שעלינו להיפרד, שנצטרך להילחץ לאחר שהושג התקופה האחרונה.

אוי, שנהנה אחד מהשני, כי אין דבר יפה יותר ממה שאתה נותן לי, כי אני רוצה שהספרייה שלי תתמלא בספרים כמוך ושבמקביל, אתה תהיה האחד והיחיד שממלא המדפים שלו. וכך, סוף סוף אוכל לחוות אותך פעם אחר פעם כאילו זו הפעם הראשונה שלנו, ספר חיי...