לא רוצה ולא עושה בפילוסופיה המזרחית
לתושבי המערב, לא לרצות ולא לעשות עשוי להיראות מטורף. למעשה, אנשים בתרבות הזו עושים בדיוק את ההיפך: הם רוצים כל מיני דברים ולא יכולים לשבת בשקט בלי להרגיש אשמה על כך. עם זאת, שקט וניתוק הם שני מפתחות לפילוסופיה המזרחית. זה בדיוק מה שעושה את שתי התרבויות שונות כל כך זו מזו.
בזן ובפילוסופיות מזרחיות אחרות, לא לרצות ולא לעשות הוא מקור כוח. לעומת זאת, היקשרות והרצון להשפיע על הכל, או להגיב על הכל, מחלישים באופן ניכר את האדם. עם זאת, שני המפתחות הללו בפילוסופיות המזרחיות מובנים לעתים לא נכון. הם טועים כפאסיביות ניטרלית או קונפורמיות.
כמו כן, יש אנשים שמרגישים שהחיים ללא תשוקה אינם ראויים, או שהם משעממים. רגשות עזים הם מטרה עבור מערביים רבים. כמעט עד כדי כך שהם מוצאים דרכים רבות להעמיד את עצמם בסכנה, רק בשביל ההנאה של להזדעזע מבפנים. זה גורם לך לתהות עד כמה שני המפתחות הללו של הפילוסופיות המזרחיות תקפים עבור אדם מערבי.
"ברגע שעשית מחשבה, תצחק עליה."
-לאו דזה-
לא רוצה ולא עושה
ניתוק והתבוננות הם מפתח בפילוסופיה המזרחית. ניתן לראות זאת בבירור בטאו טצ'ינג, ספר המוערך על ידי רוב התרבויות בזמנים היסטוריים שונים. הוא קובע כי "הנשמה ללא רצונות רואה את מה שמסתתר; הנשמה שרוצה רואה רק את מה שהיא רוצה". זה מסנתז את נקודת המבט המזרחית על התקשרות.
עבור אנשי המערב, התשוקה מניע לפעולה. זה בתורו מה שמוביל להישגים. והישג שווה ערך לאושר. לפיכך, מדוע חוסר מעש הוא אחד המפתחות של הפילוסופיה המזרחית? כפי שמציין טאו טה צ'ינג, בני המזרח חושבים שהתשוקה מעוותת את תפיסת המציאות. זה מוביל להונאה עצמית ולשעבוד. איכשהו, נראה שהמציאות מוכיחה שהם צודקים. כשאתה רוצה משהו, אתה פועל ואתה משיג אותו. עם זאת, לעתים קרובות יש חלל שמטיל ספק ברצון עצמו.
כשהוא מתמודד עם חוסר מעש, טאו טה צ'ינג מצביע על מפתח נוסף לפילוסופיה המזרחית. "האם אתה יכול לשמור את המים שקטים וצלולים כך שהם ישתקפו מבלי לטשטוש?" המשמעות היא שאי עשייה מאפשרת למציאות להתבטא בצורה שקופה יותר. זה עושה את זה גלוי. הפעולה, לעומת זאת, מפריעה לזרימה הטבעית של הדברים. לכן, אתה מגיע לאמת בצורה מהירה יותר כאשר אתה מתבונן במציאות ונותן לה להיות.
לא לרצות הוא אחד משני המפתחות של הפילוסופיה המזרחית
לפילוסופיה המזרחית, היעדר תשוקה מוביל לכוח רב. כל מי שרוצה משהו, בדרך זו או אחרת, הופך לעבד של התיאבון, המטרה או הרצון הזה. אתה הופך את חייך לתלויים בהשגת או השגת מה שאתה רוצה. ואז, על לא לאבד את זה או למצוא דרכים לשמור את זה.
זה, כשלעצמו, מצב שמוביל למצוקה. חוסר הרצון הזה של אנשי המזרח מקביל לביטוי המערבי שאומר שאדם עשיר הוא לא מי שיש לו הרבה אלא מי שצריך מעט.
הכוח לוותר על כל מה שיש לך מספק לך כוח. אתה מנטרל או מבטל כל צורה של התניה המבוססת על פחד לאבד משהו. חלק ניכר מהחרדה המערבית שלך נובע דווקא מהפחד שדברים לא ילכו כמוך. שלא תשיג את מה שאתה רוצה או, אולי, שהבלתי רצוי יתרחש. למעשה, הבלתי רצוי הוא כזה כי זה מרמז על קיפוח של משהו שאתה מסווג כחשוב לך.
אל תעשה, כי זה מקור לאמת
אי-העשייה שמלמדת הפילוסופיה המזרחית לא מתייחסת להקפאה מול כל הנסיבות. במקום זאת, זה סוג של אי-עשייה שקשור לאפשר לדברים ללכת בדרך שלהם. זה מבוסס על האמונה שלכל מציאות ביקום יש דינמיקה משלה ואין להתערב בה.
לא לעשות כלום הוא אחד המפתחות לפילוסופיה המזרחית כי היא קובעת שמה שיהיה יהיה. אתה יכול להתערב, אבל זה לא ישנה את מהלך האירועים המהותי. קצת אנרגיה אתה מוציא לשווא כי זה לא ישנה משמעותית את המציאות.
לא לרצות ולא לעשות הן דרכים להגיע לאמת. זוהי אמת ביחס לעצמך וליקום השוכן גם בתוכך. מושגים אלו מאפשרים לך לתפוס הכל בצורה שקופה יותר ולעזור לך להיות חופשי יותר. בני המזרח קוראים לטפח את הכוחות הללו, בעיקר כדי להימנע מסבל.
