אני מקווה שאתה נותן לעצמך את אותן הזדמנויות שאתה נותן לאחרים
אתה תמיד מוכן להושיט יד לכל מי שצריך. תמיד שמח להקשיב לכל מי שצריך אוזן קשבת או להציע כתף מנחמת לבכות עליה. אדיב ללא עוררין, מועיל ומתחשב, ותמיד מוכן עם חיוך ידידותי, מבט מבין ולב פתוח.
זה אפילו לא משנה אם יאכזבו אותך או יתייחסו אליך רע. הנה אתה שוב, נותן להם הזדמנויות חדשות והזדמנויות חדשות לשנות את חייהם. אתה עוזר להראות להם נתיבים חדשים, להבין נקודות מבט שונות, לרפא פצעים, לשכך ספקות ולכבוש פחדים. כי בסופו של יום, אתה יודע שאנשים פשוט מנסים לעשות את הכי טוב שהם יכולים, גם אם כולנו לא יכולים לראות את זה.
אתה מקור תמיכה למי שמועד, המנוע שמניע אותם הלאה, והלהבה שמאירה את החושך. אתה תמיד שם, תמיד. חסד הוא החתימה שלך והנשק החזק ביותר שלך. אבל עם כל כך הרבה חמלה והבנה לאחרים, למה אתה כל כך קשה עם עצמך? למה אתה מפנה לעצמך את הגב ומתעלם מהצרכים שלך, עד לנקודה שבה אתה הופך לבלתי נראה, אפילו לעיניך? למה שלא תיתן לעצמך את אותן הזדמנויות שאתה נותן לאחרים?
שקול את הדברים הבאים:
"החבר הבלתי מתפשר מדיף ריח של אהבה וקבלה ללא תנאים. יש להם ריח של חיבה, והחיבוקים הארוכים האלה שבהם אתה עוצם עיניים ומרגיש את הפנים שלך נשברות לחיוך חם. האנשים האלה מריחים של אהבה, חברות, והמשפחה שאתה בוחר. הם להריח כמו, "אני תמיד אהיה כאן בשבילך, לא משנה מה". הם סומכים עליך, גם כשהפסקת לסמוך על עצמך. ולמרות שהם לא יכולים למנוע ממך ליפול, הם מדברים את המילים שרק מישהו שבילה חיים שלמים לתפור את הפצעים שלהם יידעו שאתה צריך לשמוע."
-פבלו אריבס, Reparando Alas Rotas (באנגלית: Repairing Broken Wings)-
תפסיק לצפות כל כך הרבה מעצמך
לפעמים, אפילו אתה צריך קצת זמן לעצמך. רגע קצר של שקט ושלווה בעולם של כאוס. למרות שעזרה לאחרים עשויה להיות בראש סדר העדיפויות שלך, מגיע הרגע שבו אתה צריך לשאול את השאלה "מה איתי?"
זה בסדר אם לא הבנת הכל או שיהיו לך ימים שבהם אתה מרגיש שאתה פשוט לא יכול להתמודד עם מה שקורה סביבך. זה בסדר, תאמין לי. יש לך את הזכות להתפרק, להפיל, ולאבד את הדרך שלך. בילית את חייך במציאת כוחות כשאין לך מה לתת, וחבשת פנים אמיצות כדי שאף אחד לא ישים לב כמה אתה נאבק.
ההרגל הזה הופך למסוכן יותר כשאתה מצפה כל הזמן ליותר מדי מעצמך, כשאתה מרביץ לעצמך ומפיל את עצמך, מבקר ומאשים את עצמך בכל טעות קטנה. זה כאילו אין לך חמלה כלפי עצמך, או לפחות לא באותה דרך שאתה עושה כלפי אחרים. כשאתה נותן לטעויות שלך להכביד עליך, אתה נושא אותן איתך לכל מקום שאתה הולך.
אז אני מקווה שאתה יודע שאתה מושלם, בדיוק כמו שאתה, חוסר שלמות והכל. אחרי הכל, הפגמים שלך הם שהופכים אותך למי שאתה: יצור חי עם אינספור כוחות ומאות צלקות. האמן לי כשאני אומר שכל הכאב הזה, כל הסבל הזה, כל הדאגות והפחדים האלה, אתה צריך לשחרר אותם. אם לא, לא יעבור זמן רב עד שתטבע בהם. רק אתה יכול לשחרר את עצמך.
ללמוד לאהוב את עצמך
קח את הזמן למצוא את עצמך שוב ולזכור לאהוב את עצמך בגלל מי שאתה. אין תרופה טובה יותר מהחום הנובע מהידיעה שאוהבים אותנו.
אני מקווה שאתה נותן לעצמך את אותן הזדמנויות שאתה נותן לאחרים. אני מקווה שתלמד להיות אדיב, סבלני ומבין עם עצמך כמו שאתה עם הסובבים אותך. לא תמיד צריך להיות מושלם, ומותר לך לעשות יום רע מדי פעם. זה בסדר לא להיות בסדר, ואתה לא צריך לעמוד בחזית לטובת אחרים.
אל תשכח להציב גבולות, גם לעצמך וגם לאנשים סביבך. לפעמים, אתה צריך לדעת מתי להגיד לא. כי כמה שאתה טוב ואדיב, צריך לכבד את הצרכים שלך.
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שאנחנו לא מספיקים. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו עוצמתיים ללא מידה. האור שלנו, לא החושך שלנו הוא שהכי מפחיד אותנו. אנחנו שואלים את עצמנו, 'מי אני שאהיה מבריק, מדהים, מוכשר, מהמם?' בעצם, מי אתה שלא תהיה? אתה ילד של אלוהים. המשחק שלך בקטן לא משרת את העולם. אין שום דבר נאור בלהתכווץ כדי שאנשים אחרים לא ירגישו חוסר ביטחון סביבך. כולנו נועדנו לזרוח, כמו שילדים עושים. נולדנו כדי להפגין את תהילת אלוהים שבתוכנו. זה לא נמצא רק בחלקנו; זה נמצא בכל אחד. וכאשר אנו נותנים לאור שלנו לזרוח, אנו נותנים לאנשים אחרים רשות לעשות את אותו הדבר באופן לא מודע. כאשר אנו משוחררים מהפחד שלנו, הנוכחות שלנו משחררת באופן אוטומטי אחרים."
-מריאן וויליאמסון-
אני מקווה שאתה סולח לעצמך
כמו שאתה סולח לאחרים, אני מקווה שאתה סולח לעצמך. לא משנה מה קרה, או מה שלא עשית, סלח לעצמך. גם על הפעמים שניסית ונכשלת, וגם על הפעמים שבכלל לא ידעת מאיפה להתחיל. אזרו את האומץ לתת לעצמכם הזדמנות שנייה, להתחיל מחדש ולגלות נקודות מבט חדשות.
כי אם אתה יכול לסלוח לאחרים, למה אתה לא יכול לסלוח לעצמך? תפסיק לצפות כל כך הרבה מעצמך, ושחרר את הרעיון שאי פעם תהיה מושלם. העובדה היא שזה פשוט לא אפשרי. ובמקום לעזור לך, המטרה הלא מציאותית הזו רק תייסר אותך. אם אתה מתקשה לסלוח לעצמך, נסה את התרגיל הפשוט הזה: דמיין שמה שקרה לך קרה לאחד מחבריך. איך הייתם מגיבים?
כולנו מרגישים קצת שבורים מדי פעם, וזה בסדר. יותר מזה, זה למעשה חלק מהותי מהדרך לצמיחה והתפתחות אישית. סלח לעצמך, והתייחס לעצמך באהבה וחיבה - בדיוק כפי שאתה עושה תמיד עם אחרים.
לאט לאט, אני מקווה שתבינו שזה בסדר להגיד לא ולהקדיש קצת זמן לעצמכם. לפעמים, קצת זמן "אני" חיוני. הרגעים השקטים האלה של הרהור עצמי יאפשרו לכם לחקור איך אתם באמת מרגישים ולהבין לאן אתם הולכים בחיים. הם נותנים לך הזדמנות לטעון מצברים כדי שתוכל להמשיך להיות שם עבור מי שזקוק לך.
"כמה רחוק הנר הקטן הזה זורק את קורותיו! אז זורח מעשה טוב בעולם עייף."
-וויליאם שייקספיר-