האם אתה יודע מה ההבדל בין חרדה מסתגלת לפתולוגית?
חשוב לדעת שיש סוגים שונים של חרדה. מצד אחד יש לנו חרדה פתולוגית, שנקראת לפעמים לא מתפקדת. ומצד שני יש לנו חרדה הסתגלותית, המכונה חרדה "רגילה". חשוב לדעת כי לעתים קרובות אנשים חושבים שכל סוגי החרדה הם שליליים.
במונחים כלליים, אנו יכולים להגדיר חרדה כמצב רגשי הנובע ממין נזק או חוסר מזל. במילים אחרות, זה קורה כאשר מישהו חושב שמשהו רע יקרה. מחשבות אלו עלולות לגרום לנו דאגה גדולה. זה מראה את עצמו כאי נוחות רגשית, משהו כמו תערובת של פחד, אי שקט ועצבנות. יכולים להיות גם תסמינים גופניים, כגון דפיקות לב, בחילות וסחרחורת.
בחרדה הסתגלותית, הסבל הצפוי הוא סבירות אמיתית. למשל, כשאנחנו יודעים שנאחר לעבודה ואנו מצפים שיינזפו על כך. בחרדה פתולוגית, לעומת זאת, קיימת אי נוחות רגשית מול נזק עתידי אפשרי, אך לא סביר. בגלל זה, זה הופך כמעט למצב קבוע. במילים אחרות, אנו מצפים שמשהו רע יקרה לנו ללא הרף.
"עוצמת הייסורים היא פרופורציונלית למשמעות שיש למצב עבור האדם הפגוע, למרות שהוא לא מודע לסיבות לחרדתו".
-קרן הורני-
תפקידה של החרדה
חרדה מסתגלת היא חלק מובנה בנו. תפקידו להגן עלינו על מנת להבטיח את היושרה והישרדות שלנו. כאשר יש איום אמיתי, גם הגוף וגם הנפש צריכים להתכונן להתמודד איתו. אם לא נערכים כך אז תחושת חוסר אונים גדולה מציפה אותנו כשהסכנה אכן מופיעה. לחרדה, אם כן, יש כמה מטרות חיוביות.
חרדה פתולוגית מתרחשת כאשר האדם מרגיש שאינו מסוגל להתמודד עם איום. הם גם קולטים איומים במצבים שאינם אמיתיים. כאשר זה קורה בהתמדה, אתה נכנס למצב של ייסורים. בייסורים האלה אתה אפילו לא יודע ממה אתה מפחד. אתה פשוט מרגיש פחד כי "משהו" עלול להתרחש.
מצב של חרדה מייצר שינויים פיזיולוגיים רבים בגופנו. אנחנו צריכים כמה מהאיברים שלנו (הלב, הכליות והריאות שלנו, למשל) כדי שיוכלו לעבוד בעוצמה רבה כדי להתמודד עם האיום. אם מישהו חווה חרדה על בסיס תכוף אז זה די נורמלי שהגוף שלנו מושפע לרעה. מחלה היא תוצאה שכיחה של סוג זה של חרדה.
מאפיינים של חרדה פתולוגית
למי שסובל מחרדה פתולוגית יש בעיה רצינית. לא מספיק לתת להם טפיחה על השכם ולהגיד להם שהכל יהיה בסדר. בריחה מהמדינה הזו דורשת הרבה יותר מרצון טוב של אחרים.
הדבר הראשון להתחיל לפענח את הבעיה הוא לדעת אם מה שיש לך יכול להיות מאובחן כחרדה פתולוגית. כדי לדעת זאת בוודאות עלינו לראות האם המתח שאנו חווים עונה על המאפיינים הבאים:
- תדירות ועוצמה. בחרדה פתולוגית יש פרקי חרדה תכופים, שהם לרוב ממושכים ונוכל לחוות אותם בעוצמה גבוהה. בחרדה הסתגלותית, לעומת זאת, אפיזודות נדירות, חולפות מהר ואינן אינטנסיביות כל כך.
- תגובות. בחרדה פתולוגית יש תגובות לא פרופורציונליות לגירוי שמעורר את המצב הזה, בין אם הוא אמיתי או דמיוני. למשל, לפחד מגנבים שייכנסו לבית ולבלות כל הלילה בניסיון לוודא שזה לא יקרה.
- סבל. כאשר חרדה היא פתולוגית, אנו חווים אותה כסבל מתמשך עמוק. בחרדה מסתגלת, הסבל הוא זמני ואינו משאיר זכר.
- פונקציונליות. חרדה פתולוגית משפיעה על חיי היום יום הרגילים שלנו. זה או מונע מאיתנו לנקוט בפעולה, או בעצם גורם לנו לפעול. הוא עושה זאת בצורה כזו שהשגרה שלנו משתנה או מוגבלת, ובלבול ופחד ממלאים את חיינו.
מדוע חרדה הופכת לפתולוגית?
למעשה, התשובה לשאלה זו יכולה בהחלט למלא מספר ספרים. עם זאת, לסיכום הדברים, נוכל לסכם בכך שמאחורי סוג זה של חרדה אנו יכולים למצוא טראומה בלתי פתורה. לפעמים הקשר בין טראומה וחרדה הוא קשר ישיר, אבל במקרים אחרים הוא לא.
אם מישהו, למשל, היה מעורב בתאונת דרכים, האירוע צפוי להשאיר צלקות, ולא רק פיזיות. זה די נורמלי שנפגע התאונה יחוש חרדה בכל פעם שהוא צריך להיכנס לרכב, או אפילו כשהולכים בכביש. במקרה זה, הקשר בין טראומה וחרדה הוא ישיר, אם כי לא פרופורציונלי אם ניקח בחשבון את ההסתברות האמיתית לאיום.
במקרים אחרים, הטראומה המולידה את החרדה הפתולוגית עשויה להיות מוסתרת, או מעוכבת בלא מודע. דחייה או התעללות בגיל צעיר עשויים להיות הסיבה.
בשל האמור לעיל, חרדה פתולוגית היא מצב שלגביו אדם זקוק בדרך כלל לעזרה מבחוץ כדי להיות מסוגל להתגבר עליה. הדבר הכי מומלץ הוא לפנות לפסיכותרפיסט או לפסיכואנליטיקאי כדי לפתור את הבעיה הזו.
