הצבע הסגול - סיפור של טראומה וחוסן
הצבע הסגול הוא רומן זוכה פרס פוליצר מאת הסופרת האפרו-אירופית אליס ווקר. סטיבן שפילברג ביים את העיבוד הקולנועי בשנת 1985. הוא מספר סיפור על גזע, תפקידים מגדריים, אלימות במשפחה, סולידריות נשית וטראומה עמוקה.
הסרט הוא יצירת מופת שניתן לנתח מזוויות רבות ושונות. מנקודת מבט פסיכולוגית, הסיפור הזה מרתק ומדויק. ההתפתחות המוקדמת של טראומה, סולידריות והשימוש במילה הכתובה הם עמודי התווך של סיפור התקווה והניצחון האישי הזה.
אליס ווקר כתבה בצורה מופתית על מציאות מחרידה שהשפיעה על מיליוני אנשים. היום, ברגע שבו הגזענות שוב נמצאת בראש הדיון הציבורי, החלטנו להיזכר בסרט היפה הזה. זוהי תזכורת רבת עוצמה לחשיבות השמירה על הסיפורים הללו בחיים.
הסיפור
התפאורה של הסרט היא אירופה של תחילת המאה ה-20. הסיפור מתמקד בחייה של סילי, בגילומה של וופי גולדברג. סילי היא ילדה בת 14 שנאנסה והוכנסה להריון יותר מפעם אחת על ידי אביה. הילדים שלה נמסרים לאימוץ, וכולם מתנהגים כאילו הדברים נורמליים לחלוטין.
משפחתה גורמת לה להתחתן עם אלמנה מבוגרת מספיק כדי להיות אביה. סלי, כמו שאר הנשים בסיפור, דואגת לבית ולילדים והיא אובייקט מיני. היא מצליחה להיאחז בשפיות שלה בכתיבה לאלוהים. היא מאמינה שאלוהים הוא היחיד שיודע שהיא קיימת. היא ממשיכה לכתוב את המכתבים עבור אחותה נטי, שממנה נאלצה להיפרד.
יש חמש דמויות אפריקאיות-אירופאיות עיקריות בסרט. הם מעצבים את הסיפור האכזרי הזה של התעללות, גועל, אובדן זהות והמאבק על ידע ומציאת מקום בעולם.
"אני עני, אני שחור, אולי אני מכוער, ולא יכול לבשל. אבל אני כאן".
-סלי, הצבע הסגול-
לגדול עם כאב בנשמה
הסרט מראה כיצד אדם יכול לפתח טראומה דיסוציאטיבית בצורה מילולית, דרך אירועים פיזיים, מיניים ופסיכולוגיים אלימים רבים. טראומה מסוג זה שכיחה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית והתעללות מינית בכל גיל, אך במיוחד במהלך הילדות וההתבגרות.
הפרעה זו נוטה לגרום לשיתוק רגשי, שהיא דרך לבודד את הרגשות השליליים שזיכרונות מאירוע טראומטי יכולים לעורר. כאשר הזוגיות חוזרת על עצמה וחוזרת על עצמה בעקביות לאורך זמן, ההשלכות יכולות להיות הרסניות. דיסוציאציה היא מנגנון הגנה בעל השפעות משתקות. זה יכול לחסום זיכרונות ולהעביר את הטראומה לחלק בגוף. מנגנון הגנה זה מתבטא באמצעות רגשות, דחפים, אובדן שליטה או אובדן דיבור. זה יכול להתבטא גם בשפת גוף.
פיצול זה מתרחש לאחר חוויה טראומטית שמחסלת לחלוטין את מערכת ההגנה העצמית של האדם. זה מנתק אותם לחלוטין מסביבתם וגורם נזק ניכר לתפיסת הביטחון האישי וההערכה העצמית שלהם.
טראומה קולקטיבית ותקווה
הצבע הסגול מראה מציאות שמיליוני נשים חוות בכל רחבי העולם: התעללות מינית ומצבים אלימים פיזית ופסיכולוגית. במקרים רבים, מדובר בסוג של טראומה ספציפית לקבוצה. נשים שזכויותיהן הופרו, ונאלצו לאמץ אסטרטגיית הישרדות נפשית.
הטראומה הקולקטיבית הספציפית בסרט הזה קשורה לאובייקטיפיקציה, שהיא תהליך שמביא לדה-הומניזציה של נשים. מתעללים רואים בהם חפצים לא חושבים, לא מרגישים שניתן לנצל, לחשוף ולהשתמש בהם כרצונם.
קורבנות התעללות בוחרים לפעמים באופן לא מודע להפריד את עצמם נפשית מהעצמי שסובל. זוהי טכניקת שימור עצמית. אם זה מתארך על פני תקופה ארוכה יותר של זמן, זה יכול לגרום לנזק עמוק.
