המיתוס של מערת אפלטון: הדואליות של המציאות
המיתוס של מערת אפלטון אפשר לנו להבין את האופן שבו תפס הפילוסוף הזה את העולם. מערכת יחסים בין דברים פיזיים לעולם הרעיונות, המפנה את מקומו למציאות מלאת אורות וצללים. מצד אחד, יש לנו את המציאות בדיוק כפי שהיא. מצד שני, אנו יכולים למצוא מציאות בדיונית שבה האמונות והאשליות שלנו לוקחות על עצמם תפקיד מרכזי. אבל, לפני שנעמיק בזה אפילו יותר, מהו בעצם המיתוס של מערת אפלטון?
בסיפור הזה, ישנם גברים שהיו כבולים במערה לאורך כל חייהם. הדבר היחיד שהם יכולים לראות זה קיר המערה. הם מעולם לא הצליחו לצאת מהמערה. הם גם מעולם לא הצליחו להסתובב ולראות את מקור השלשלאות הקושרות אותם. עם זאת, מאחוריהם יש חומה וקצת רחוק יותר עדיין יש מדורה. בין הקיר למדורה יש גברים הנושאים חפצים. בזכות המדורה מוקרנים צללי החפצים על הקיר. לפיכך, הגברים הכבולים יכולים לראות אותם.
יכולתי לראות תמונות שהיו שקרים ומציאות שקרית. אבל איך יכולתי להתייחס לזה ככזה? אם, מאז שהייתי ילד, זה היה הדבר היחיד שראיתי שהוא אמיתי.
מציאות בדיונית
הגברים ראו את אותן תמונות רק מאז שנולדו. לפיכך, לא היה להם צורך ולא חשו סקרנות להסתובב ולהוכיח מה משתקף. אבל זו הייתה מציאות מרמה, היא הייתה מלאכותית. הצללים האלה הסיחו את דעתם מהאמת. עם זאת, אחד מהם העז להסתובב ולראות מעבר לתמונות הללו.
בהתחלה הוא הרגיש מבולבל והכל הפריע לו, במיוחד האור הזה שהוא יכול לראות מאחור (המדורה). ואז הוא התחיל לחוש חוסר אמון. האם הוא האמין שהצללים הם הדברים היחידים שקיימים בעולם הזה כשזה לא היה נכון? בכל פעם שהוא התקדם, הספקות שלו פיתו אותו עם האפשרות לחזור אל הצללים.
אף על פי כן, בסבלנות ובמאמץ, הוא המשיך קדימה. לאט לאט הוא התרגל למה שנראה כעת כל כך לא ידוע. אבל, כשהוא רץ בחזרה לספר לשותפיו, הם קיבלו את החדשות שלו בלעג. בוז ששיקף את חוסר האמון שחשו תושבי המערות הללו לגבי מה שהרפתקן מספר להם.
יישום המיתוס לחיים האמיתיים
זה מצחיק איך החזון הזה שמציע לנו מיתוס המערה יכול לתרגם למציאות. זכור כי קיבלנו אמיתות מוחלטות רבות כעצמנו מבלי לעצור להטיל ספק בהן, מבלי להטיל ספק אם העולם באמת דומה מאוד או רחוק מאוד מה"אמת "הזו.
לדוגמה, חשיבה שטעות היא כישלון יכולה להשפיע על האם אנו נוטשים פרויקט בנסיגה הראשונה. עם זאת, אם לא ניתן לעצמנו להיות מושפעים מהרעיון הזה, נוכל לטפח את הסקרנות שלנו והטעות תפסיק להיות שד טעון לחלוטין בשליליות. לפיכך, השינוי הזה בפרספקטיבה יצליח לגרום לנו להפסיק לחשוש ממנו. בנוסף, זה גם יגרום לנו להיות מוכנים ללמוד מזה כשזה יקרה.
היציאה מהמערה היא תהליך קשה
האיש במיתוס שמחליט להשתחרר מהשלשלאות שכולאות אותו מקבל החלטה קשה מאוד. רחוק מלהיות מוערך על ידי שותפיו, החלטה זו נתפסת בעיניהם כאקט של מרד. כשהוא מחליט, הוא יוצא למסע בודד, מתגבר על החומה, מטפס לעבר המדורה, מה שגורם לו כל כך הרבה חוסר אמון ויראה. הספקות מציקים לו. הוא כבר לא יודע מה אמיתי ומה לא.
עליו להתנתק מאמונות שליוו אותו כל חייו. רעיונות המרכיבים את הבסיס לשאר אמונותיו. אבל, כשהוא מתקדם לעבר היציאה מהמערה, הוא מתחיל להבין שמה שהוא האמין לא כל כך נכון. עכשיו... מה הוא יכול לעשות? עליו לשכנע את אלה שלעגו לו שחירות היא מציאות שהם יכולים לשאוף אליה אם יחליטו להתנתק מהסחורה הנראית לעין שבה הם חיים.
בורות היא כבר לא מציאות מקובלת
מיתוס המערה מציג בפנינו את הבורות כמציאות אשר הופכת לא נוחה כאשר אנו מתחילים להיות מודעים לנוכחותה. מול האפשרות הקלה ביותר שאולי תהיה גרסה אפשרית אחרת של העולם, הסיפור מספר לנו שהאינרציה שלנו דוחפת אותנו לשבור אותו, כי כעת אנו רואים בו איום על הסדר המבוסס.
אולי, בגלל מצבנו האנושי, אנחנו לא יכולים לשים בצד את עולם הצללים הזה. אבל, מה שאנחנו יכולים לעשות זה לעשות מאמץ לגרום לצללים האלה להיות יותר ויותר ברורים וחריפים. אולי עולם הרעיונות המושלם והאייקוני הוא אוטופיה לטבע האנושי שלנו. עם זאת, זה לא אומר שעדיף לוותר על הסקרנות שלנו מאשר להתמסר למצרך של הסתפקות במה שאנחנו כבר יודעים (או חושבים שאנחנו יודעים).
