לודוויג ויטגנשטיין וגבולות החשיבה

לודוויג ויטגנשטיין היה פילוסוף פרוסי שנודע במאמריו על שפה. כיום, אנשים מחשיבים אותו כאחד הפילוסופים המשפיעים ביותר של המאה ה-20. כפי שמתברר, סיפור חייו מעניין כמעט כמו הפילוסופיות שלו.

ויטגנשטיין נולד בווינה ולאחר מכן הפך לאזרח בריטי. הוא היה גם מתמטיקאי, בלשן, לוגיקן וגנן. הוא היה תלמידו של ברטרנד ראסל באוניברסיטת קיימברידג', שם הפך מאוחר יותר לפרופסור. ספרו Tractatus logico-philosophicus עשה רעש גדול. אף על פי כן, בפרסומים המאוחרים שלו, הספרים הכחולים והחומים וחקירות פילוסופיות, שניהם יצירות לאחר מותו, הוא מתח ביקורת קשה על ספרו הראשון.

שנותיו הראשונות

ויטגנשטיין היה הצעיר מבין תשעה אחים, שנולד לאחת המשפחות העשירות באימפריה. הוא גדל בסביבה שהתמקדה מאוד בהישגים אמנותיים ותרבותיים. כתוצאה מכך, בית ויטגנשטיין משך אליו קבוצה אינטלקטואלית של אנשים, במיוחד מוזיקאים. בהקשר זה, טבעי היה ללודוויג לפתח כישורי מוזיקה.

ויטגנשטיין למד בתיכון לינץ. אחד מחבריו לתלמידיו של ויטגנשטיין היה לא אחר מאשר אדולף היטלר. יש אנשים המאמינים שהיטלר מדבר על ויטגנשטיין בספרו " מיין kampf" כאשר הוא מזכיר בחור יהודי צעיר שאי אפשר לסמוך עליו. למרות שאין ראיות התומכות בתיאוריה זו, יש הסבורים שזו הייתה תחילתה של האנטישמיות של היטלר.

תחילת לימודיו

למרות שהוא למד באוניברסיטה לפילוסופיה, ויטגנשטיין התחיל ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה. הוא אף הגיש בקשה לפטנט על מנוע שישמש לימים כבסיס למנועי מסוקים. למרות זאת, בעודו באנגליה, הוא התחיל להתעניין בפילוסופיה של המתמטיקה.

העניין שלו בפילוסופיה הוביל אותו לפגוש את ברטרנד ראסל, אחד הפילוסופים המפורסמים ביותר באותה תקופה. ראסל הנחה את לימודיו, אבל היו ביניהם מערכת יחסים סוערת. ויטגנשטיין שאל את ראסל אם הוא אידיוט או לא. הוא אמר שאם הוא אידיוט, הוא ימשיך לעבוד כמהנדס אווירונאוטיקה. אם לא, הוא יקדיש את חייו לפילוסופיה. ראסל ביקש ממנו לכתוב חיבור, ולאחר קריאתו אמר, "לא כדאי ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה ".

Tractatus logico-philosophicus

לאחר מות אביו, ויטגנשטיין ויתר על הירושה שלו והלך לגור בנורבגיה. שם הוא בנה בקתה שבה יוכל לחיות בבידוד. הוא שהה כאן שנה לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה והוא התגייס לתותחנים האוסטריים. לאחר ארבע שנים תפס אותו הצבא האיטלקי. הוא נכלא לשנה ושוחרר בתום המלחמה. הוא החליט לחזור לווינה כדי לסיים את התזה שלו עם ברטרנד ראסל.

Tractatus logico-philosophicus היה יצירת המופת של ויטגנשטיין. הספר הוא הסבר מפורט על השקפת עולמו והדברים הקיימים בו. הוא גם ניתח בעיות שפה והיגיון. ויטגנשטיין קבע כי גבולות העולם מוגדרים על ידי השפה. בעוד שעבודתו התקבלה בברכה, ויטגנשטיין כאדם המשיך להיות פולמוסי למדי. סיפור אחד מספר שאחרי שראסל ומור, שניים מהלוגיקאים החשובים באותה תקופה, בירכו אותו על ספרו, הוא טפח על גבם ואמר, "אתה לא מבין כלום, וגם לא תבין כלום". אופיו השוחק היה קבוע לאורך חייו. הוא אפילו הרחיק לכת וזרק פוקר אש על קארל פופר בכנס.

מחקר פילוסופי

מאוחר יותר בילה ויטגנשטיין מספר שנים בהוראה עד שפרש והלך לגור במנזר. שם עבד כגנן. חמש שנים מאוחר יותר, הוא פגש את מורטיז שליק, שעורר שוב את העניין שלו בפילוסופיה. כתוצאה מכך, הוא התחיל לעבוד שוב על Tractatus, כי הוא ראה שזה לא גמור. ויטגנשטיין גם התחיל לתת שיעורים באוניברסיטה וכתב חקירות פילוסופיות.

בחקירות פילוסופיות הוא כתב על פילוסופיה לא כתיאוריה, אלא כפעילות מתמדת. הוא גם חזר בו ממה שכתב במסכת. הוא אמר שתפיסת העולם שלו השתנתה, והוא הציע תיאוריות חדשות על משחקי שפה. ספרו הפך לאבן יסוד בפילוסופיה של השפה וממשיך להיות גם היום.

כשהתחילה מלחמת העולם השנייה, ויטגנשטיין הצטרפה כאחות בניסיון ללכת לברית המועצות עם החבר שלו, אבל זה לא הלך כי הוא רצה להיות עובד והם רק נתנו לו להתאמן כפרופסור. מאוחר יותר הוא גם יוותר על מקומו באוניברסיטה, יעבור לזמן מה לאירלנד ובהמשך ללונדון. שם, הוא מת מסרטן הערמונית בגיל שישים ושתיים.

כפי שאתה יכול לראות, לודוויג ויטגנשטיין היה דמות שנויה במחלוקת במשך כל חייו. למעשה, חוקרים עדיין מתלבטים אם הוא היה גאון או סתם אקסצנטרי. מה שאנחנו יכולים לומר בוודאות הוא שאף אחד לא היה אדיש אליו, או לעבודתו.