מתי להגיד שלום זה ללמוד להסתדר בלי?

זה נגמר. החיים האמיתיים הם לא סרט אהבה שמח שכל העולם מדבר עליו, וגם לא הספר הזה שבו מערכות יחסים לנצח: אהבה נצחית, חברות בלתי נפרדת, משפחה מאוחדת עד הסוף... בחיים האמיתיים, אהבה, על כל היבטיה, לא תמיד מספיק, ולעתים להיפרד היא חלק מהעלילה.

החלק הקשה של הפרידה הוא כשאין עוד מקום לחזרה אפשרית; כל מה שנותר הם חורים ריקים בין שני אנשים או יותר. לפעמים, הפרידה היא אפילו עובדת חיים. במילים אחרות, הדבר המסובך באמירת שלום אינו הפעולה של לומר "להתראות", אלא ללמוד שפרידה זו פירושה לעשות בלי ולהמשיך הלאה.

משחררים ומשחררים

אמרו לנו לא פעם שהחיים הם כמו רכבת הרים ועלינו להסתגל לשיאים ולשפל שהם מביאים איתם. מצד שני, לעתים קרובות גורמים לנו להאמין שחיים מאושרים הם חיים שבהם הדברים נמשכים לנצח.

בסתירה הזו אנו מוצאים את הנזק. אנו מרגישים פגיעים כאשר אנו מגלים שהאמת שלנו משתנה ללא הרף, שהאושר אינו קבוע, וכי במוקדם או במאוחר, כולנו מחויבים להפסיד כדי שנוכל להמשיך ולנצח.

האנשים שמגיעים יכולים גם לעזוב, בדיוק כמו שכשאנחנו בעצמנו באים, אנחנו יכולים לעזוב. וכשהם עוזבים או שאנחנו עוזבים, מה שנשאר זה מה שהם לימדו אותנו ומה שלימדנו אותם, לטוב ולרע. אנחנו צריכים לשחרר את מה שכבר לא כאן, לקבל וללמוד להמשיך לחיות עם החלק שהם השאירו לנו ושגורם לנו להיות מי שאנחנו.

כל מה שאמירת שלום מרמזת

הפרידה היא אחד הרגעים הקשים ביותר שנעבור אי פעם, בהתחשב בכך שהיא מרמזת על דברים רבים שמרחיקים אותנו מעצמנו וגורמים לנו לאבד את עצמנו. פרידה מרמזת לשחרר משהו שאנחנו לא רוצים לשחרר ושאנחנו רוצים להמשיך להיות שם.

להיפרד פירושו לרצות לומר משהו שאנחנו לא יכולים ושלא אמרנו קודם, לעשות מה שלא יכולנו לעשות עם אחרים, לחבק את מה שלא חיבקנו, ובכל הבחינות להיפרד זה לחוות את כל מה שיש לנו לא הספקנו לחוות ושתמיד נתגעגע.

אל מול כל זה, נותרנו עם הכוח, ההקרבה והאומץ שיש לכולנו, גם אם איננו מאמינים בכך. כולנו מסוגלים להסתכל על העתיד, אפל ככל שיהיה, ויש לנו את האומץ להתמודד עם האבל, כי זו הדרך היחידה שהחיים יידעו שאנחנו מוכנים להיות שוב מאושרים.

על ידי לימוד להיפרד אנו גדלים

לפעמים, אפילו אין לנו זמן להיפרד: כעובדת חיים, מישהו שאהבנו מאוד צריך לעזוב, גם אם הוא ממשיך להיות איתנו. בפעמים אחרות, אנחנו נפרדים לפני שאנחנו מבינים זאת: אף אחד לא פגיע יותר להאמין במשהו שקרי מאשר זה שרוצה ששקר יהיה אמיתי, כפי שחורחה בוקאי היה אומר שוב.

המבחן של פרידה, כפי שאמרנו בהתחלה, הוא לראות את עצמנו שמחים לאחר שאמרנו "להתראות". כשזה יקרה, נעבור תהליך שלם של ריפוי פנימי איטי, של החיפוש אחר מה שהיינו, רוצים ויכולים להיות עבור עצמנו.

פעולת הפרידה מגיעה למעשה כאשר אנו מסתכלים על העבר עם אותו אדם ואנו רואים את עצמנו גדולים יותר בזכותו. גדלנו כי כל מה שעברנו היה טוב עד הפרידה. גדלנו כי שברו אותנו והצלחנו להרכיב את עצמנו בחזרה. גדלנו כי הבנו שהחיים הגיוניים רק כשאנחנו ממשיכים לרצות לחיות אותם.