דחיית אושר... אני אהיה מאושר כש...

דחיית אושר היא משהו שאנשים רבים אשמים בו. האם אי פעם חשבת ש"החיים שלי יהיו הרבה יותר טובים כשסוף סוף אמצא עבודה חדשה", "סוף סוף אוכל ליהנות כשאני יוצא לחופשה ", או "אני אבלה זמן עם אהוביי כשאעבור המבחן הזה"? אם כן, אתם נופלים טרף להלך הרוח הנפוץ הזה.

למה אנשים חושבים ככה? למה אתה משכנע את עצמך שהכל יהיה טוב יותר כאשר אתה משיג מטרות מסוימות או קונה מוצרים חומריים מסוימים? ולמה אתה דוחה את הרווחה וההנאה? אנשים רבים אומרים שזו רק דרך להחזיק את עצמך בסטנדרט גבוה (וקפדני), בעוד שאחרים מאמינים שזו שיטת חבלה עצמית יעילה מאוד.

לשים את האושר שלך בהמתנה ולהאמין שהעתיד הולך להביא דברים מושלמים וקסומים זו אשליה. למעשה, זה מסנוור אותך לשקר של אידיאל מחר.

לדוגמה, לחשוב שאתה הולך להיות מאושר יותר כשיהיה לך יותר כסף או החלטה שלא תלך לים עד שתרד במשקל רק מעוות את המשמעות האמיתית של המילה "אושר".

בואו נסתכל מקרוב על המושגים הללו.

דחיית האושר היא טעות שיכולה להשפיע על הבריאות שלך

אנחנו חיים בזמן המותנה. לפיכך, רבים מהמחשבות והרצונות שלנו מתחילים במילה "אם". אם היה לי יותר כסף, הכל היה טוב יותר. אם אקבל קידום, אנשים היו יודעים למה אני מסוגל; אם הייתי יותר מושך, הייתי מוצא בן זוג... מחשבות כאלו גורמות לסבל מיותר שמשפיע על הרווחה שלך.

הפסיכולוגיה מגדירה סוג זה של תסמונת אושר דחוי השקפה וגישה. מונח זה משמש לתיאור אדם שתמיד מחכה לנסיבות קונקרטיות או מסוימות בחייו. כן, ההמתנה הזו מוצדקת לפעמים, במיוחד אם אתה משקיע זמן ומאמץ כדי להשיג משהו קונקרטי. למשל, החלטה להקדיש יותר זמן ללימודים וללכת עם החברים שלך פחות כי אתה רוצה לעבור מבחן חשוב.

בדוגמאות כמו זו, דחיית דברים מסוימים הגיונית, מכיוון שזה מסיבה מסוימת. עם זאת, אם אתה סובל מתסמונת אושר נדחה, אין לך סיבות הגיוניות לדחות דברים. במקום זאת, אתה מעלה טיעונים שפועלים נגדך ונוטים להזין את הסבל ואי הנוחות שלך. דוגמה אחת לכך היא האמונה שהחיים שלך יהיו הרבה יותר טובים אם תרד קצת במשקל או תשנה את המראה הפיזי שלך.

אלה שדוחים ודוחים עושים זאת כי הם לא מקבלים או לא מרוצים מהרגע הנוכחי. הם לא יודעים לשים לב או להפיק את המרב מהכאן ועכשיו, הרגע בו הם מוצאים את עצמם, עם כל הפוטנציאל הטמון בו.

למה אנשים דוחים את האושר?

אמנם אושר עשוי להיראות כדבר שקשה להדגיש, אך מנקודת מבט פסיכולוגית, יש לו הגדרה פשוטה מאוד. אושר הוא לקבל ולאהוב את עצמך. זה לחיות חיים משמעותיים, עם רשת תמיכה חברתית טובה והמשאבים הקוגניטיביים להתמודד עם מצבים קשים. זהו זה. לא יותר, לא פחות.

לפיכך, אם אתה דוחה אושר, זה כנראה נובע מבעיות קונקרטיות, כגון:

• חוסר שביעות רצון ממי שאתה וממה שיש לך. אתה כל הזמן חרד ממשהו שחסר לך.
• פחד להתמודד עם מה שכואב ברגע הנוכחי הזה או לשנות את מה שאתה לא אוהב.

אם אתה דוחה את האושר, לעולם לא תגיע אליו

קלייב המילטון, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת צ'ארלס סטרט באוסטרליה, כתב מאמר שכותרתו "Carpe diem? The Defered Happiness Syndrome ". לפי הפרופסור הזה, החברה עצמה היא שגרמה לנו לרדוף אחרי ה"גזר" הזה שלעולם לא נגיע אליו.

אנחנו תמיד רצים אחרי משהו לא מוחשי. למרות שאנו מגיעים לשם לעתים רחוקות, אנו תמיד משתוקקים. אנחנו כמהים לזה כי אנחנו לא מאושרים. הגורמים לאומללות זה הם העבודה שלנו, התנאים בהם אנו חיים וחברת צריכה שגורמת לנו להאמין שאנחנו צריכים דברים מסוימים כדי להרגיש טוב ולהיות מאושרים. לפיכך, החברה גורמת לך להאמין שיש טלפון טוב יותר, בגדים יפים ובית מפואר ישפרו את חייך.

גורם נוסף הוא כמות הזמן המוגבלת שיש לך רק "להיות", למצוא את עצמך וליצור קשר עם הרצונות שלך ועם האנשים שאתה אוהב. לדברי ד"ר המילטון, אתה צריך להיות קצת יותר נועז ולקבל החלטות שיגרמו לך להרגיש טוב ולחיות חיים יותר בהתאמה עם האהבות והצרכים שלך. תפסיק לרוץ ולחשוב על מחר. במקום זאת, עצור ומצא את עצמך ברגע הנוכחי.