הפצע הראשוני - השפעת טראומות ילדותנו

הפצע הראשוני (המכונה לפעמים פצע ראשוני) הוא טראומה לא פתורה. זה קשור להפרת ההתקשרות, הפרת הקשר המהותי הזה בין ילד להוריו. זוהי בגידה בצרכים רגשיים שלא נענו. כאב זה נובע מגיל צעיר ואינו נפתר. כשאנחנו מגיעים לבגרות אנחנו מנסים להרדים את הכאב, ובכל זאת הוא עדיין ממשיך להתנות אותנו.

אחד המונחים הנפוצים ביותר בעולם הפסיכולוגיה, מנקודת המבט של הפסיכואנליזה, הוא דמות הפצע, כמו גם טראומה. פרויד הסביר לנו שהפצעים הפסיכולוגיים הללו הולכים מבחוץ לפנים. הם מתרחשים במערכות היחסים האינטימיות ביותר שלנו, במיוחד בילדותנו. רחוק מלהיעלם עם הזמן, הפצע שורד, נשאר סמוי ונכנס להוויה שלנו. מכאן ואילך הוא יוצר עוד ועוד רבדים ומגיע לכל תחום בחיינו שהוא יכול.

החוויות המוקדמות שלנו

זיגמונד פרויד ובתו אנה פרויד חשפו לראשונה את ההתעלות של חוויות מוקדמות בהתפתחות האישיות שלנו. ואז, בשנות ה-90, יצא ספר חשוב ביחס לאותו נושא. פצע ראשוני התמודד עם מציאות שהרחיקה לכת הרבה יותר מפרויד. בספר זה סיפרו לנו על הטראומה השקטה, הבלתי נראית אך הקבועה שחווים ילדים מאומצים.

ננסי ורייר, מחברת הספר, הצביעה על רעיונות מפתח לגבי הקשר השבור. אלו הן החיבה המופרות, או לעתים קרובות פצעים לא מודעים שבני אדם נוטים לגרור לבגרותם. כל זה כתוצאה מילדות שהיה בה כל כך הרבה חסר.

מהו הפצע הראשוני?

לבני אדם יש צורך שחורג מאוכל בלבד. כשילד מגיע לעולם, הוא צריך קודם כל להרגיש מוגן, עטוף באהבה ונתמך בחיבה. האהבה ממקמת אותנו בעולם הזה ומזינה אותנו. אהבה עוזרת לנו להתפתח, להתפתח בבטחה בסביבה ידידותית. אנחנו באים לעולם הזה בידיעה שאנחנו חשובים עבור מישהו.

בשל כך, כאשר פסיכולוג או מטפל מקבלים את המטופל שלו, הוא גם ינסה ליצור סביבה שבה האמפתיה והקרבה תמיד מורגשות. אנשים זקוקים לסוגים אלה של חומרים מזינים. אם אנחנו לא יכולים לתפוס אותם, או להרגיש אותם, המוח שלנו מגיב כמעט מיד. מופיעים חשדנות, פחד ומתח.

זה מה שילד חווה כשהוא לא מרגיש קשר אינטימי. הפצע הראשוני מטביע את חותמו על החיים כאשר ההורים אינם נגישים, לא רגשית או פיזית. לאט לאט למוח של אותו תינוק, ולאחר מכן לאותו ילד כשהוא בן כמה שנים, פולשים חרדה, רעב, תשוקה רגשית, ריקנות, בדידות, אובדן וחוסר הגנה.

אם וילד

אנו יכולים להבין את הפצע הראשוני כמעט כחילול קודש אבולוציוני. תהליך זה של "הומיניזציה", שכל בן אדם עובר, מגיע קודם כל מחילופי חיבה אמיתיים ומקרבה מתמדת בין האם לילד. אסור לשכוח שתינוק מגיע לעולם עם מוח לא בוגר וזקוק למגע של העור הזה, ולקשר המיוחד הזה, כדי להמשיך לגדול ולהתפתח.

אם משהו נכשל בתהליך הזה, אם משהו יקרה בשלוש השנים הראשונות לחיינו, אז יהיה שבר בלתי נראה, אך עמוק. זו פציעה שאף אחד לא רואה. עצם הפציעה שסביר להניח שתבטל אותנו בעתיד בכמה היבטים שונים של חיינו. הנה כמה מהם:

השפעות של הפצע הראשוני

יש ספר מאוד מעניין שנחשב למדריך העזר בחקר ההתקשרות, או התקשרות. הוא מכונה " המדריך להתקשרות " מאת הפסיכולוגים ג'וד קאסידי ופיליפ ר. שייבר. בספר זה טוענים המחברים שעצם מטרתו של האדם היא מימוש עצמי. המטרה שלנו היא להתעלות מעל, להתקדם בבטחה ולקדם את הצמיחה האישית והרגשית שלנו. כך נוכל ליהנות מחיים מלאים עם עצמנו ועם אחרים.

אחד התנאים החשובים ביותר לזה לקרות הוא התקשרות בטוחה, בוגרת, קרובה ואינטואיטיבית לצרכים שלנו בשנים הראשונות. עם זאת, אם זה לא יקרה, פצע ראשוני זה עלול להתפתח ואיתו ההשלכות הבאות:

• חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך.
• אימפולסיביות, ניהול כושל רגשי.
• סיכון מוגבר לסבול מהפרעות פסיכולוגיות שונות.
• קושי ביצירת יצירת קשרי אהבה מוצקים.
• מתפתחת "אישיות הישרדותית". אנחנו מנסים להראות אוטונומיה וביטחון, אבל הריקנות עדיין נמשכת. נהוג שאנשים אלו זקוקים לזמנים של בידוד ובדידות. ואז בזמנים אחרים הם מחפשים קרבה, גם אם הקרבה הזו אולי לא אמיתית, ועלולה להזיק למעשה.

איך לרפא את הפצע הראשוני שלנו

הדבר הנכון ביותר לעשות במקרים אלו הוא לבקש עזרה מקצועית. בשנים האחרונות, טיפולים כגון EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing) הופכים חשובים יותר. זוהי טכניקה המשלבת סוגים שונים של גירוי ועיבוד מידע, כך שאנשים יכולים להביא לאור חוויות טראומטיות ופצעי ילדות, ולרצות לדבר עליהם, לזהות אותם ולהתמודד איתם טוב יותר.

כדאי גם לשקול את האסטרטגיות הבסיסיות שנוטות להשתמש בהן כדי לנסות ולהשלים עם הפצע הראשוני שלנו ולרפא אותו. הם הבאים:

• היו מודעים לרגשות הסמויים שלנו ותנו להם שם.
• אמרו בקול את הצרכים הלא מסופקים שלנו (חיבה, תמיכה, חוסר הגנה, קרבה אמפתית וכו') עלינו "לגיטימציה" לצרכים הללו ולא להדחיק אותם.
• חשבו על הבדידות שחשנו בילדותנו. אנחנו צריכים לעשות זאת בלי פחד, בלי כעס ובלי בושה. יש אנשים שנמנעים מלחשוב על הריקנות שחוו בילדותם. הם מעדיפים לא לחשוב על אותן שנים של סבל, בגלל כל הכאב ואי הנוחות שזה גורם להם להרגיש. עלינו להביא את האני הפצוע אל האור - אותו חלק בנו שעדיין מלא בכעס כי הוא לא חווה מספיק חיבה והגנה.
• תבין ששום דבר לא היה באשמתך. הקורבן לא אשם בכלום.
• הרשה לעצמך לשחרר את העצב שלך, ואת הרגשות הפנימיים שלך.
• התחייבו לשינוי, היו מסוגלים לשנות את עצמכם, קחו אחריות על שינוי שיביא לכם רווחה פנימית.

סליחה

לבסוף, המומחים להתמודדות והתמודדות עם הפצע הראשוני והטראומה הנלווית אליו, ממליצים לנו לסלוח.

הענקת סליחה להורינו אינה פוטרת אותם מאשמה, אך היא מאפשרת לנו להשתחרר מהשפעתם. זה פשוט לקבל את מה שקרה, לקבל את המציאות של כל מה שסבלנו. אבל, יחד עם זאת, היכולת להציע את סליחתנו תאפשר לנו לשבור את מעגל הכאב, ולשחרר את העומס על ליבנו. נהיה נקיים מכאב, זעם ומזכרונות אתמול.

בואו נשקול את זה בזהירות. נושא הפצע הראשוני בהחלט מעורר עניין רב, וכדאי להשקיע זמן בניסיון להבין את המציאות הפסיכולוגית המורכבת הזו.