אנשים אמיצים הם אלה שיודעים את הפחד הכי טוב
ספרד עדיין מתאוששת ממתקפת הטרור שאירעה באחת הערים החשובות שלה, ברצלונה. האנשים - כל אחד בברצלונה, בלי קשר לאידיאולוגיה - מרגישים את האבדות והפצעים כאילו זה קרה להם. הם גם מרגישים פחד.
בין כל ההודעות שאנשים התחילו לעקוב אחריהם, אחד משך את תשומת ליבי יותר מאחרים. זה לא מאוד מקורי, זה חוזר על עצמו הרבה, אבל מהסיבות האלה זה מעניין. זה המסר שאנחנו לא מפחדים. עכשיו, השאלה היא האם זה נכון? האם זה באמת רגש שלא מצויר על פניהם של תושבים ותיירים בברצלונה?
כן, אני חושש
המוטו הזה מראה בתמימות את כל מה שעדיין לא למדנו על רגשות. אינטליגנציה רגשית באופנה, היא מוצגת בחלונות ראווה והיא כותרת המאמרים. אבל אנחנו עדיין רחוקים מלקיים את זה בשיחות שלנו, שבסופו של דבר היא הדרך שבה אנחנו מראים איך אנחנו חושבים ומרגישים כל יום.
בוא נדבר על פחד, כי יש לי את זה וגם לסבתא שלי יש את זה כשהיא אומרת לי אפילו לא לחשוב על לדרוך באזור הזה של העיר. זהירות, זהירות, פחד. דאגה שזה יקרה שוב, ופחד מהבלתי צפוי, מהבלתי נמנע, מהאקראי. כמה מהר נשכח תמונות, סירנות או חיפוש אחר יציאה מהמלכודת שרגעים קודם לכן הייתה רק פארק יפהפה עם ורדים.
בואו נדבר על איך אנחנו לא רוצים לזהות פחד כי הצגת הפגיעות שלנו גורמת לנו לפאניקה, וכי מאז שהיינו ילדים לימדו אותנו שגילוי פגיעות הוא סימן לחולשה. אנו נבהלים כאשר אנו שומעים פחד בקולותינו הפנימיים, כאשר אנו חשים פגיעים. אז אנחנו על קצות האצבעות סביב זה ואנחנו מכחישים את זה. אבל האם זה באמת רעיון טוב להכחיש את הפחדים שלנו?
מה קורה כשאנחנו מתכחשים לפחדים שלנו?
מהן ההשלכות של הכחשת רגש? מלכתחילה, האנרגיה של הרגש הזה מגיעה מרגשות אחרים שאנחנו כן מזהים, כמו כעס או עצבנות.
על ידי אנרגיה גדולה יותר ברגשות שלנו, מה שקורה הוא שאנחנו מתחילים לאבד את השליטה שלנו עליהם, ולגרום למעשי כעס חסרי היגיון נגד אלה שלדעתנו טועים.
משהו שאנחנו מגיבים אליו יותר בימינו הוא הדת, על הקשר שלה עם טרור.
ומה גורם לנו להאשים את חסידי דת שלמה? זה רק עוזר להעצים אנשים שמצדדים באכזריות. כלומר, שכמעט מיד מתרבות קבוצות של אנשים שרוצים לעשות גן עדן למי שכמותם, לפעמים במחיר חייהם וחייהם של אלה שהם "שונאים".
אנו גם חושבים שכאשר אנו מתעלמים מהפחד שלנו אנו מסתירים את האומץ שלנו. אומץ שראוי לתגמל לפחות על ידי הכרה מאנשים אחרים. הפחד מאפשר לנו להכיר בכוחם ובכשרונם של אזרחים היוצאים לרחוב למחות על טרור ועוולות, וכן מאפשר לנו להבין את מי שלא השתתף במעשים אלו.
זיהוי הפחד עוזר לנו להבין את עצמנו
זיהוי הפחד גם עוזר לנו להבין את עצמנו ולהסביר את החרדה שלנו. בהכחשת הפחד שלנו, אנו מחמיצים את ההזדמנות הזו ואנחנו גם מסתכנים בסופו של דבר להתנתק מהרגשות שלנו.
החשש שמתקפת טרור יכולה להתרחש היא מאוד אדפטיבית. הפחד אומר לנו, "תיזהר!", משהו עומד לקרות, בואו נהיה מוכנים. בנוסף, ההכרה בכך מאפשרת לנו להזדהות או להצטרף לאנשים שגם מרגישים זאת. אנחנו מונעים מהם להרגיש כמו מוזרים, כאילו הם חלשים, כשהרגשות שלנו תואמים למה שקרה. אז אולי אל לנו ללכת בעקבות אלה שמכחישים את מה שהם מרגישים.
אני אומר לסבתא שלי שאני מבין את הפחד שלה ושאני גם מפחד. אני אומר לה אל תדאג, שאזהר... והיא תהיה רגועה יותר כי היא יודעת שההתנהגות שלי תתאים להרגשה של שנינו. פחד הוא רגש שנותן לשנינו את ההזדמנות להיות אמיצים.
