אנחנו כל הזמן אומרים לעצמנו דברים כמו "אני לא יכול", "אני לא מסוגל", אשר מחזקים כל הזמן את הגבולות המוטלים על עצמנו.
הגבולות שאנו מטילים על עצמנו אינם קיימים למעשה. אלו אמונות שאימצנו במהלך חיינו מילדותנו. הם מחסומים שבנינו על סמך מה שלמדנו מההורים ומהמורים שלנו. הם לא בהכרח גבולות שהגענו אליהם בעצמנו.
כדי להתחיל להתגבר על הגבולות שאנו מטילים על עצמנו, חיוני לתפוס במלוא מוחנו ובלבנו שהם למעשה נכפים מעצמנו. ישנן דיסציפלינות מסוימות, כגון אימון או NLP (תכנות נוירו-לשוני) העוסקות במיוחד בגורמים לנו לראות את הגבולות הללו וכיצד אנו יכולים להתגבר עליהם.
"כל הילדים נולדים אמנים. האתגר הוא שהם ממשיכים להיות כאלה כשהםגדלים".
-פאבלו פיקאסו-
איך ואיפה הגבולות שלנו נוצרים
כולנו נולדים עם סט מסוים של גנים המאפשרים לנו לעשות דברים מסוימים טוב יותר מאחרים. עם זאת, זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על כל הדברים שאנחנו לא עושים טוב. לכן, אנו יכולים לומר שגנטיקה היא למעשה המקור העיקרי של הגבולות שלנו.
הסביבה בה אנו חיים, המשפחה שלנו, החברים שלנו, ההשכלה שלנו, כולם גורמים חיוניים ביצירת רבים מהגבולות המוטלים על עצמנו. כל הגורמים הללו משפיעים גם על האופן שבו אנו מגלים את הכישרונות שלנו והאופן שבו אנו תופסים את הפעילויות שאנו מרגישים נלהבים לגביהן.
כאשר מתייחסים לחינוך, חשוב להדגיש שאם נתבונן בילדים, נראה שאין להם מגבלות כלשהן כאשר מנסים כל דבר שהם רוצים לנסות. זה בגלל שהם מאמינים שהם מסוגלים לעשות מה שזה לא יהיה. קן רובינסון, סופר ומחנך בריטי, טוען שככל שאנו מתבגרים, מערכת החינוך מכינה אותנו ל"עולם האמיתי". אבל מהו העולם האמיתי? כמובן, זה לא אותו הדבר שהיה לפני שנים.
הבעיה היא שמערכת החינוך הנוכחית הוקמה בעידן התיעוש, תקופה שבה נדרשו מומחים רבים לדיסציפלינות ספציפיות הקשורות לייצור חומרי. המחיר של הגדלת החומרים הללו שולם ביצירתיות מתחומים כמו מוזיקה, כתיבה, ספורט וריקוד.
באופן פרדוקסלי, אנו חיים כיום בחברה שונה לחלוטין מבעבר, אך עם מערכת חינוך שנשארת זהה. הודות לאופי הסטטי של מערכת החינוך, מה שנלמד בבתי הספר הוא עוד אחד מהגורמים שמטילים גבולות נפשיים שאנו מפנימים מאוחר יותר.
הגבולות שאנו מטילים על עצמנו אינם קיימים למעשה.
"כל ילד הוא אמן, כי כל ילד מאמין בצורה עיוורת בכישרון שלו. הסיבה היא שאין לו פחד לטעות, לטעות. עד שהחברה תראה להם, לאט לאט, שטעויות קיימות ושהן כן. מביש."
-קן רובינסון-
מה עלינו ללמוד כדי להתגבר על הגבולות שלנו?
ילדים לא מפחדים מניסויים, מלחשוב אחרת. לכן, חשוב לשחזר את היצירתיות הזו וללמוד, או ללמוד מחדש, איך לחשוב כמו ילד. חשוב ללמוד כיצד ליצור ללא פחד, להשתחרר ממגבלות ולעשות כל מה שאנו חשים לו תשוקה. אבל מה אנחנו צריכים ללמוד אם אנחנו רוצים לבטל את הגבולות שלנו?
לשחזר יכולת למידה גדולה
לילדים יש סקרנות מולדת לדברים הסובבים אותם. הם מסתכלים על הכל, הם נוגעים בהכל, הם חוקרים הכל. הם לא מפסיקים להתעניין בכל מיני דברים. הודות לאותה סקרנות מולדת, יכולת הלמידה שלהם היא עצומה.
ילדים לא מפחדים מטעויות. אנו לומדים את הפחד הזה לאט לאט ככל שאנו מתבגרים ומפנימים את הרעיון שטעות היא משהו רע. כמו כן, יש צורך ללמוד ולהכיר בכך שטעות יכולה להיות חוויה בעלת ערך רב, ואף יכולה להיותהצלחה בפני עצמה.
לעשות הכל בתשוקה
פיתוח הדברים שאנו מרגישים נלהבים לגביהם והשקעת תקווה בדברים שאנו עושים ישפרו מאוד את התוצאות שנקבל. אם אנחנו לא מרגישים בלהט לגבי העבודה שיש לנו עכשיו, אולי הגיע הזמן לשנות אותה. אולי הגיע הזמן להיות כנים לגבי מה שאנחנו באמת נהנים, ולעבוד על מה שזה לא יהיה.
לשחק
ילד יכול ללמוד לשחק עם כל דבר. מקופסת קרטון פשוטה ועד למכונית מפוארת עם שלט רחוק, הם לא מפסיקים לנסות ולחקור דברים חדשים. עם זאת, מבוגרים איבדו את היכולת ליהנות ולשחק כדי ללמוד. אנחנו כל הזמן אומרים לעצמנו דברים כמו "אני לא יכול", "אני לא מסוגל", אשר מחזקים כל הזמן את הגבולות המוטלים על עצמנו.
"לא משנה כמה פעמים אתה טועה או כמה לאט לוקח לך להתקדם, אתה עדיין לפני אלה שבכלל לא מנסים."
