מוזיקה: תרפיה לנשמה
זכור לשנייה איך זה מרגיש כשאתה נוהג והשיר האהוב עליך מתפוצץ ברדיו. או התחושה שפולשת אליך בכל פעם שאתה מאזין לשיר מילדותך. או המלנכוליה הזו שאופפת אותך כשאתה שומע בלדה שפעם רקדת איתה עם מישהו מיוחד שכבר לא בחיים שלך. מוזיקה מייצרת רגשות, תחושות, שמחה, עצב ומלנכוליה. זה מעורר זיכרונות, טובים ורעים כאחד.
בתחילת ינואר השנה פרסמה רוזה מונטרו מאמר במגזין El Pais Semanal על ספר מפתיע, Instrumental: Memories of Music, Medicine and Madness, מאת ג'יימס רודס (Blackie Books). לסופר הבריטי הזה יש ביוגרפיה גסה מאוד: התעללות מינית, ניסיונות התאבדות, כליאה פסיכיאטרית, זנות... אבל בו בזמן, רודס היא הוכחה חיה שמוזיקה והיופי שהיא צופה יכולים לרפא אנשים.
רודס הוא פסנתרן, למרות שהוא התחיל ללמוד אותו מאוחר במשחק, עזב ל-10 שנים והתחיל שוב בגיל כמעט שלושים. בשנת 2010, הוא הפך למוזיקאי הקלאסי הראשון שחתם על חוזה של 6 אלבומים עם הלייבל הרב לאומי Warner. בדרך כלל, כאשר מישהו עוזב כלי נגינה, הוא אף פעם לא מרים אותו בחזרה. אבל הוא עשה זאת, והכוח המרפא של המוזיקה חידש את חייו, ואפשר ליופי לחזור פנימה.
היתרונות של מוזיקה
הנוירולוג הידוע אוליבר סאקס דן בספרו Musicophilia בקשר שבין מוזיקה למוח. הוא מראה לנו כיצד מוזיקה יכולה לעורר חלקים פגומים במוח. בספרו הוא מדבר על אנשים, לא על חולים, ומספר לנו על מקרים מזעזעים כמו זה של פרנסואה להרמיט, שיכול לזהות רק מנגינה אחת, "לה מרסלסה"; או המקרה של מרטין, אדם עם מוגבלות נפשית עמוקה שיודע יותר מאלפיים אופרות שלמות בזיכרון.
אחד הסיפורים הנוגעים ביותר שסיפר סאקס בספרו הוא זה של קלייב וורינג, מוזיקאי בריטי שסבל מזיהום מוחי בגיל 45 שהשפיע קשות על זיכרונו. מנקודה זו ואילך, הזיכרון שלו נמשך רק שבע שניות. אבל, כשקלייב מתיישב על פסנתר, הכל זורם ומתחיל להתחבר לזיכרון ולידע המוזיקלי שלו. יכולתו לנגן בפסנתר ובעוגב, לשיר או לנצח על מקהלה, נותרו ללא פגע.
אבל אוליבר סאקס לא היה היחיד שהוכיח את היתרונות של מוזיקה. מדענים אחרים כמו שרה ג'ונסון אפילו יצרו דיסציפלינה אוניברסיטאית באירופה. טיפול במוזיקה יכול לייצר שינויים חשובים ברמה פיזיולוגית בתוך הגוף. זה מאיץ ומאט פונקציות אורגניות (נשימה, זרימת דם, עיכול וכו'). ברמה הפסיכולוגית, הוא מעורר רגשות (מקל על ביטוי או מייצר אפקט מרגיע). ברמה האינטלקטואלית, זה עוזר להשיג ריכוז, מגרה את הדמיון ומקל על לימוד מיומנויות חברתיות.
הקסם של נגינה בכלי
בעשורים האחרונים, נערכו ניסויים רבים במטרה לחקור כיצד האזנה למוזיקה משפיעה באופן חיובי על המוח. בדיקות MRI בוצעו על אנשים בזמן שהם פתרו בעיות מתמטיות והאזינו למוזיקה. במקרה האחרון, זוהה שכמה אזורים בתוך המוח הופעלו.
מצד שני, מוחותיהם של אנשים שניגנו בכלים נותחו, ואושר שנגינה בכלי שווה ערך לפעילות גופנית מלאה עבור המוח. מדעני מוח ראו שאזורים שונים במוח פועלים בו זמנית ובמהירות רבה.
נגינה בכלי מפעילה למעשה את כל המוח בבת אחת, במיוחד את הקורטקס החזותי, השמיעתי והמוטורי. כך שהתרגול המתמשך של מכשיר יכול להועיל גם לפעילויות אחרות.
ההבדל בין האזנה למוזיקה לנגינה הוא שהאחרון דורש מיומנויות מוטוריות עדינות, הנשלטות על ידי שתי ההמיספרות המוחיות. הוא משלב גם דיוק לשוני ומתמטי, שההמיספרה השמאלית מתאימה לו יותר, עם יצירתיות השולטת בהמיספרה הימנית.
מכל הסיבות הללו, הוכח שנגינת מוזיקה מגבירה את עוצמת הקול והפעילות של קורפוס המוח, המבנה המחבר בין שתי ההמיספרות. זה מאפשר למוזיקאים לפתור בעיות בצורה יצירתית בתחומים רבים אחרים בחייהם.
למוזיקאים יש זיכרון מפותח יותר והם יכולים "לתייג" את הזיכרונות שלהם בדרכים מגוונות (קונטקסטואלי, רגשי, שמיעתי וכו'), כמעט כמו מנוע חיפוש טוב ברשת. פעילויות אחרות כמו ספורט וציור לא הראו את אותם יתרונות מוחיים של נגינה בכלי. הם מציעים יתרונות שונים.
