סבל על ידי הימנעות מסבל
זה אולי נראה מדהים, אבל בעשורים האחרונים חלה עלייה במנדט חברתי שמאלץ אותנו להיות מאושרים מעל כל דבר אחר. הימנעות מסבל הפכה למוטו שרבים דבקים בו ללא קשר להשלכותיו.
עד כדי כך שרבים מדברים כעת על "הדיקטטורה של האושר". האנליסט אימה סאנצ'יס ציין כי "האושר הפך למכשיר של עינויים". באופן פרדוקסלי, דיכאון הפך למגיפה נרחבת. בדרך זו או אחרת, הימנעות מסבל הפכה למקור גדול לסבל.
אנשים רבים חשים סלידה עזה כלפי מה שהם מכנים "שליליות". אף אחד לא יכול לדבר על הסבל שלו, להתאבל או להראות סימנים של פסימיות. זה כאילו היינו חלק ממחזה גדול שבו כאב אסור. זה כאילו פתאום הפסקנו להיות בני אדם. במידה רבה יותר, הימנעות מסבל אינה חיים.
"כמה מכם הגיעו לכאן מתוך ניסיונות ותלאות גדולות [...]. הייתם הוותיקים של הסבל היצירתי. המשיכו לעבוד עם האמונה שסבל שלא הושג הוא גואל."
-מרטין לות'ר קינג ג'וניור.-
המלכודת של הימנעות מסבל
במציאות, מעטים האנשים שיגידו במודע שהם רוצים לחוות כאב. עם זאת, משהו שונה מתרחש ברמה הלא מודעת. בני אדם מועדים אלף פעמים עם אותה אבן וממשיכים ללכת בעיוורון למצבים שגורמים לסבל. אבל זה כבר סיפור אחר.
הנקודה היא שכל מה שנאמר עד כה אינו מרמז שעלינו לחפש סבל. במקום זאת, המטרה שלנו היא למשוך את תשומת הלב למגמה של הימנעות ממנה. אנחנו לא בוחרים את הכאב בחיינו, הוא כבר בא איתו. והניסיון להכחיש, להימנע או להתעלם מזה לא גורם לנו להיות מאושרים יותר. להיפך, מכיוון שזו יכולה להיות תחילתו של כאב שקשה יותר להתגבר עליו.
ההיבט המדאיג ביותר של הרצון הנוכחי הזה הוא שהוא הופך לסוג של הונאה. כשמישהו שואל אותך "מה שלומך?" ואתה לא מצליח, אתה נאלץ לשקר. התשובה שלך חייבת להיות "טוב מאוד". אנשים הדוגלים ב'טיפשות' הזו אומרים שאולי תשכנע את עצמך שאתה מרגיש טוב, גם אם זה לא נכון. כמו כן, אם תענה "רע, כואב לי", סביר להניח שאנשים יתרחקו ממך כאילו היית מדבק.
אושר כוזב
הפסיכואנליטיקאי ד"ר לואיס הורנשטיין אומר שאנשים רבים מגיעים למשרדו עם דפוסי סבל דומים. כמה דוגמאות הן תלות מוגזמת באחרים, חוסר מיקום ערכי חמור, עליות ומורדות בהערכה העצמית שלהם וקושי ביצירת קשרים משמעותיים. אנחנו כבר לא בתקופות של פרויד כאשר לאנשים היו מחלות אקזוטיות וייחודיות. אפילו הסבל הפך לסטנדרטי בעולם של היום.
גם הרצון להימנע מסבל הפך לנורמה. לכן אנשים רבים הולכים ומבקשים עצה להפסיק לסבול. הם לא רוצים להבין את הסיבה מאחורי הסבל שלהם ולעבוד על זה, אלא פשוט לחסל את הכאב. לכן, כשהם לא מצליחים להשיג את המשימה הבלתי אפשרית הזו, הם מוותרים על טיפול פסיכולוגי. במקום זאת, הם שוקעים באהבה עיוורת, באובססיה פולשנית או בציניות מתחמקת.
שכחנו שכולנו צריכים סבל כדי לגדול. כאב רגשי הוא מה שמאפשר לנו להעמיד פנטזיות בלתי אפשריות במקומן וללמוד להתמודד עם גבולות ואובדנים. אנו לומדים להתמודד איתם כאשר אנו מתמודדים עם סבל, לא כאשר אנו נמנעים ממנו.
לומדים להיות מאושרים
אושר הוא משהו שחורג מהישג זמני או רגע של אופוריה. זה גם הרבה יותר מביטויים חיוביים המותאמים לכל אירוע. אנו שמחים כאשר אנו לומדים לנצל כל חוויה שאנו חיים וכאשר אנו לומדים להאמין שנוכל להתמודד עם כל מה שנתקל בו.
אנחנו נעשים קצת יותר מאושרים כשאנחנו מקבלים את זה שאנחנו גם יצורים פגיעים, חשופים לאי ודאות ולגבולות. הימנעות מסבל היא ההיפך מאושר. להתכחש לסבל זה להתכחש לעצמנו. כמו כן, היא גם שוללת את ההזדמנות לצמיחה הטמונה בכל רגע של כאב בחיינו כדי להפוך אותנו לאנשים טובים יותר.
