אי אפשר להתאהב ביום אחד, או לשכוח מישהו בשניים

הם אומרים ש"אי אפשר להתאהב ביום אחד, או לשכוח מישהו בשניים". אבל שכחתי את האמרה מיד כשראיתי אותך בפעם הראשונה. כשעינינו נפגשו וראיתי את החיוך הראשון. כשהלב שלי התחיל לפעום מהר יותר ויותר עם כל צעד שעשית לעברי. זה היה אז, רק כמה דקות אחרי שנפגשנו, התאהבתי בך.

התאהבתי בכל פרט בעור שלך, בניחוח שלך ובאיך שדמיינתי שתהיי. דמיינתי אותך בלי להכיר אותך, ובדמיון שלי היית מושלם. אבל השלמות הזו הייתה רק במוחי. המציאות אכזרית כמו שהיא חכמה, והיא לימדה אותי שלא כל מה שאנחנו מדמיינים או חולמים יקרה.

עכשיו אני יודע שרק מי שמכיר אחד את השני באמת יכול לאהוב זה את זה. כל השאר הוא רק אגדה. הן ציפיות שאף אחד לא נדרש למלא. לכן לאהוב אחד את השני פירושו להכיר אחד את השני. ולמה לשכוח זה להשאיר חלק מעצמך שחלקת ובנית עם מישהו לצידך.

אידיאליזציה של האחר היא רעילה לאהבה

בימים אלה, אני לא רוצה להיות הבחורה ששוכחת שאידיאליזציה של בן הזוג שלך היא כמו רעל לאהבה. זהו רעל שמערפל את ההיגיון שלך וגורם לך לראות את האדם האחר כפי שאתה מדמיין אותו. זה גרם לי לראות בו רק את מה שרציתי לראות, לא את המציאות. זה לא משנה מה באמת קרה. אבל המציאות, במוקדם או במאוחר, תמיד מנצחת.

למרות שברוב הסרטים שאני צופה, הגיבורים נשבעים אהבה נצחית אחרי מבט אחד, ובכל כך הרבה רומנים אהבה מתרחשת כהרף עין, זה לא קורה בחיים האמיתיים. או, זה קורה, אבל מאוחר יותר הסיפור ממשיך והלחשים נשברים. אולי זה יותר מדהים ממה שאתה יכול לדמיין, או שמתברר שזה כלום. אותו דבר שיכול להשאיר אותך מתנשף באוויר.

התאהבות היא תהליך של היכרות. כדי להיות אמיתי, התהליך לוקח זמן. לא מעט או הרבה, אלא בדיוק במידה הנכונה. לכן אני רוצה להיות אותה בחורה שלא שוכחת שהמציאות מורכבת יותר מבדיון וסיפורים הם בדיוק זה: סיפורים. קל לכתוב את הסיפורים האלה כשהדיו הוא לא הדם שלך, והספקות והתקוות באופק אינם שלך.

ולמרות שסיפור האהבה שלי היה יותר בדיוני מאשר מציאות, זה לא אומר שגם הכאב שלי היה בדיה כשהמציאות גרמה לי ליפול על הפנים. רגשות הם אף פעם לא רק תוצר של דמיוננו. מה שהרגשתי היה אמיתי. כל כך אמיתי שזה כאב, גם אם זה היה מבוסס על טירה בעננים.

לשכוח ללא כאב את מי אתה אוהב זה לא באמת לדעת אהבה בכלל.

כמה שכולם אומרים לי שהדרך המהירה ביותר להתגבר על גבר אחד היא להתגבר על גבר אחר, אני יכולה רק לענות שלשכוח מה שאתה אוהב בלי כאב זה לא באמת לדעת אהבה בכלל. כי האהבה עצמה לא כואבת, או מזיקה. זו המציאות של ניסיון לשכוח אהבה כושלת שבאמת משאירה חותם.

מה שאתה מפסיד כשאתה רואה מה קורה בפועל זה החיים שדמיינת עם נסיך האגדות שלך שהתגלה כצפרדע. את לא רק הבחורה ששוכחת. את הבחורה שבונה מחדש את עתידה כשמה שרצית לא מסתדר; כשדמיינת משהו שמעולם לא היה לך, אבל השתוקקת אליו.

אז אתה צריך להתחיל מחדש. מההתחלה, אבל עם יותר חוכמה. אתה יודע שאגדות הן סיפורי ילדות. כשאתה מתבגר אתה מפסיק לראות נסיכים או צפרדעים שמשלימים אותך או פוגעים בך. כשאתה מתבגר אתה לא צריך אף אחד כי אתה ייחודי. אתה מעריך את עצמך, אתה אוהב את עצמך, ואתה לא מתגעגע לאף אחד. אף אחד אחר לא יכול להשלים אותך כי אתה כבר שלם. אתה לבד שווה את זה. עכשיו אתה לא הילדה ששוכחת או הילדה שחולמת על חיי אגדה. את הבחורה שאוהבת את עצמה.