ממדעי הנשמה למדעי ההתנהגות
בימים אלה אנו מדברים על פסיכולוגיה כמדע התנהגותי. עם זאת, מבחינה אטימולוגית, פסיכולוגיה פירושה מדע הנשמה. במאמר זה, אנו הולכים לראות כיצד מושג הפסיכולוגיה התפתח במשך מאות שנים.
הרעיון והמטרה של הפסיכולוגיה השתנו עם הזמן. גם המתודולוגיה שלו התפתחה, כמו גם היחסים בין המומחה למטופל. הפסיכולוגיה כוללת כיום מגוון רחב של אסכולות, פרשנויות, התמחויות וכו'. המגוון הזה אומר שגם ההגדרה והמוקד השתנו והתפתחו.
הדיסציפלינה האקדמית והקלינית של הפסיכולוגיה הפכה ל"מאוד רפואית". כתוצאה מכך, בימים אלה היא נוטה להתמקד בפתולוגיות. עם זאת, במשך מאות שנים, חקר חיינו הנפשיים הפנימיים היה חקר הנשמות שלנו. מדע הפסיכולוגיה חקר את מי שאתה ואת המהות העמוקה ביותר שלך.
פסיכולוגיה היא הרבה יותר ממדעי ההתנהגות.
פסיכולוגיה: ממדעי הנשמה למדעי בריאות הנפש
המונח פסיכולוגיה מגיע מהמילים היווניות psyche (נשמה, מובנת במובן הקלאסי בתור מה שנותן לגוף חיים) ומלוגוס (ידע, מדע או מחקר). במילים אחרות, המשמעות האטימולוגית של הפסיכולוגיה היא מדע הנשמה.
הפסיכולוגיה כחקר נפש האדם התעוררה כאשר האנושות החלה לשאול את עצמה שאלות "מטה". במילים אחרות, בני אדם החלו לשאול שאלות על עצמם ועל נפשם. במובן זה, אינך יכול להבין את ראשית הפסיכולוגיה מבלי לחשוב על ההיסטוריה של הפילוסופיה. אף על פי כן, כשהפסיכולוגיה החלה לחפש מתודולוגיה אחרת מלבד התבוננות פנימית, השניים נפרדו באופן סופי.
בסוף המאה התשע-עשרה שינתה החברה את האופן שבו היא הסתכלה על פסיכולוגיה. זה הפך מדע נפש או פילוסופיה של הנפש להיות מדע הנפש. במקום להתמקד בבעיות רוחניות, הפסיכולוגיה החלה במחקר אמפירי של תופעות נפשיות. אז אנחנו מתחילים לראות את ה"מעבדות" הראשונות המוקדשות למחקר פסיכולוגי.
במהלך תקופה זו, וויליאם ג'יימס (1842-1910) הגדיר את הפסיכולוגיה כמדע של התופעות והתנאים של הנפש. פרספקטיבה זו של הפסיכולוגיה התמקדה מעל הכל בחוויות פנימיות של תודעה. במילים אחרות, חקר המחשבות, הרגשות והתחושות.
פסיכולוגיה: ממדע הנפש למדעי ההתנהגות
כפי שאתה יכול לראות, מסוף המאה ה-19 אנשים ראו בפסיכולוגיה את מדע הנפש. פסיכולוגים חיפשו מידע המבוסס על חוויות מודעות של מטופליהם ביחס לתגובות לגירויים מסוימים.
אבל במחצית הראשונה של המאה העשרים, מושג הפסיכולוגיה השתנה. מכאן ואילך, הפסיכולוגיה נחשבה למדע התנהגותי. זה השתנה בגלל שפסיכולוגים ביהביוריסטים דאז טענו שאי אפשר להתבונן במחשבות וברגשות. הם אמרו שהדבר היחיד שאתה יכול לראות הוא כיצד גירויים חיצוניים השפיעו על ההתנהגות החיצונית של בני האדם. אף אחד לא יכול לצפות ישירות ברגשות, מחשבות ותחושות. כתוצאה מכך, הם לא יכלו להיות מושא למחקר.
בחזרה לשורשיו: פסיכולוגיה כמדע התנהגותי
למרות כל זאת, בשנות ה-60 הפסיכולוגיה החלה ללמוד שוב תהליכים לא מודעים. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית החלה לחקור את הדרך שבה המוח מעבד מידע. משמעות הדבר הייתה שינוי בהגדרה של פסיכולוגיה. מומחים החלו להגדיר את זה כמדע של התנהגות ותהליכים נפשיים. באותה תקופה הופיעו המודלים הראשונים לעיבוד מידע.
ראוי לציין שהתנהגות והתנהלות הם מושגים נרדפים. למרות שאתה יכול להשתמש בהם בצורה לא ברורה בשפה הדיבורית, יש להם ניואנסים שונים. התנהגות מתייחסת לדרך בה אנו קיימים בעולם. לקיים הזה יש שני מימדים: מימד חיצוני בו אנו יכולים להתבונן ומימד פנימי שהוא אינטימי ופרטי. התנהגות קשורה להתנהגות חיצונית וניתנת לצפייה. כדי לדבר על התנהגות פנימית, הפסיכולוגיה נוטה להשתמש במונח תודעה.
ההגדרה הנוכחית של פסיכולוגיה
לקרוא לפסיכולוגיה המודרנית מדע ההתנהגות והתהליכים הנפשיים הוא נכון. עם זאת, הגדרה זו אינה מלאה. כיום, הפסיכולוגיה הולכת הרבה יותר מזה מכיוון שהיא מבקשת להסביר איך אנחנו מרגישים, תופסים, לומדים, מתקשרים ופותרים בעיות, בין היתר. השפעה חברתית וקבוצות עמיתים תופסות כיום מקום חשוב בתחום.
בימים אלה, מדע הפסיכולוגיה מנסה להסביר, למדוד ולהבין את טבעם של האישיות, המוטיבציה והאינטליגנציה. הוא גם מבקש להבין את ההפרעות הרגשיות והנפשיות המשפיעות על בני אדם. הפסיכולוגיה עוסקת בנושאים אישיים וחברתיים, כמו גם בהבדלים אינדיבידואליים ובהבדלים קבוצתיים.
מושא המחקר של הפסיכולוגיה רחב הרבה יותר, וכך גם הגדרתה. אז, אנו יכולים לומר שהפסיכולוגיה של היום היא המדע החוקר התנהגות אינדיבידואלית ותהליכים נפשיים, כולל תהליכים פנימיים של אנשים והשפעות הסביבה הפיזית והחברתית שלהם.
