חלון הסובלנות שלנו: מה זה ואיך הוא משפיע עלינו?

תאר לעצמך שאתה זוכר את רוב החוויות האישיות שלך עם הצפה רגשית בלתי נשלטת. כאשר אנו נמצאים במצב היפר או היפואקטיבי, אנו נשארים מחוץ לחלון הסובלנות שלנו. להיות בתוך החלון הזה עוזר לנו לבצע ברמה האופטימלית שלנו.

אבל מה זה בעצם החלון הזה? חלון הסובלנות מייצג את טווח האינטנסיביות הרגשית שכל אחד מאיתנו מסוגל לחוות. בתוך הטווח הזה, או החלון הזה, אנשים מרגישים בטוחים, יכולים ללמוד ויכולים ליהנות מהחיים.

מה זה אומר להיות מחוץ לחלון הסובלנות?

לפעמים רגשות זולגים מאיתנו מסיבות שונות. הסיבות הללו כוללות חוסר אמון, היעדר אסטרטגיות להתמודדות עם רגשות, חוסר יכולת לשקף והכחשה של הצורך להרגיש. לחלון הסובלנות יש שני גבולות התואמים לשני מצבים קיצוניים של הפעלה אופטימלית:

• היפר-אקטיבציה. היפר-אקטיבציה היא מצב בו אנו חשים רגשות מסוימים בצורה חזקה (פחד, כעס, שמחה, בושה). זה מתאים לפעילות מוגברת של מערכת העצבים הסימפתטית.
• היפו-אקטיבציה. היפו-אקטיבציה היא מצב של הימנעות מרגשות. אנו עושים זאת מסיבות שונות. למשל, חוויה פנימית שחוסמת אותנו או מונעת מאיתנו להרגיש חוויות מעשירות חדשות. זה מתאים לפעילות מוגברת במערכת העצבים הפאראסימפתטית.

כולנו מחווטים באופן ייחודי לחוות את החיים בדרכים שונות בהתבסס על חוויות החיים הספציפיות שלנו. אנשים הופכים תגובתיים מסיבות שונות. דוגמה לתגובתיות היא סבל מהתקפי פאניקה או זעם קיצוני. בקצה השני נמצאים אנשים המנותקים מהגוף ו/או מנפשם. זה גורם למחשבות לזרום לאט, מה שמקשה על האנשים האלה אפילו לזוז.

הגוף פועל כדי לשרוד במצבים מסוכנים או טראומטיים. על מנת לעשות זאת, הגוף מניע מנגנונים שלעיתים אינם מצליחים לחזור ל"מצבם הרגיל". בדרך כלל, האנשים שנמצאים מחוץ לחלון הסובלנות הם אלו שהתמודדו עם מצבים מסוג זה. מצב הביטחון וההרפיה הבסיסי שלהם משתנה.

איך אני נשאר בתוך חלון הסובלנות?

מחקר במדעי המוח הראה שהדרך היחידה לשנות את הרגשתנו היא באמצעות מודעות. עלינו להיות מודעים לחוויה הפנימית שלנו ולכבד אותה כדי שנוכל ללמוד ממנה ולחיות איתה. תרגול מיינדפולנס מרגיע את מערכת העצבים שלנו ועוזר לנו לזהות ולשלוט טוב יותר ברגשות שלנו.

מורים כמו פט אוגדן ופיטר לוין פיתחו טיפולי גוף. טיפולי גוף הם פסיכותרפיה פסיכומוטורית וטכניקת ניסויים סומטיים המשמשים לשחזור תפקוד תקין. הגישה הטיפולית של פיטר לוין מתחילה בתיאוריה שמה שקרה לנו עובר לחלק האחורי של מוחנו כדי לחקור תחושות גופניות. תהליך זה של כניסה ויציאה בזהירות של תחושות פנימיות וזיכרונות טראומטיים נקרא "תהליך המטוטלת". זה עוזר להרחיב בהדרגה את חלון הסובלנות שלנו.

פתיחת חלון הסובלנות שלנו יכולה לגרום לנו להיות רגועים יותר וממוקדים יותר בהווה. כך נוכל להתחיל ליהנות מחוויות חדשות ולא להרגיש מוצפים כל כך במצבים מסוימים. אסטרטגיות שונות יכולות לעזור לנו:

• מנטליזציה.
• בלימה: באמצעות שימוש בדימויים נפשיים, למשל.
• יצירת תחושות ביטחון פנים.
• שגרה חיובית: פעילות גופנית, הרפיה וכו'.
• גירוי קוגניטיבי.

7 שלבים בסיסיים לתרגול ויסות רגשי

"גבולות חלון הסובלנות שלנו" הוא מושג שסיגל (Cfr. Simón, 2011) פיתחה. זה קשור לתרגול מיינדפולנס ומאפשר לנו להישאר בתוך חלון הסובלנות. מיינדפולנס מפתחת מבנים פרה-פרונטליים המאפשרים גם אפנון רגשי וגם איזון רגשי. תרגול זה כולל שבעה שלבים שאין צורך לבצע לפי הסדר:

• עצור.
• נשמו עמוק כדי להרגע.
• להיות מודע לרגש.
• קבלו את החוויה ואת הרגש עצמו.
• תן לעצמך אהבה.
• שחרר או שחרר את הרגש.
• בחר לפעול או לא, בהתאם לנסיבות.

לסיכום, היסטוריית ההתקשרות שלנו היא שיוצרת את חלון הסובלנות שלנו. אנו יכולים לראות את ההיסטוריה הזו בהנחיות הטיפול העצמי שלנו. טיפול עצמי חיובי נחשב לגישה או מצב נפשי בו האדם מקבל את עצמו. נשאר מקום לצמיחה והתפתחות אישית. כך, החיים בחלון הסובלנות שלנו מאפשרים לנו ליהנות מחיים נעימים ומשמעותיים.