אגדת הצ'ירוקי של שני הזאבים, או הכוחות הפנימיים שלנו
אגדת הצ'ירוקי של שני הזאבים מספרת על קרב מתמשך בין שני כוחות בתוכנו. זהו התנגשות בין הצד האפל שלנו (הזאב השחור) עם הצד הזוהר והאצילי יותר שלנו (הזאב הלבן). הדואליות הזו בין טוב לרע, בין שמחה וגאווה, אשמה וענווה, מגדירה הרבה ממי שאנחנו.
אולי שמעתם את הסיפור הזה בעבר. אמנם יש ספק אם זו באמת אגדת צ'ירוקי, אך ישנם התייחסויות מסוימות הנכללות במסורת שבעל פה של קבוצות חברתיות קטנות בדרום האפלצ'ים.
המשך לקרוא לסיפור - וווריאציה מעניינת...
אגדת הצ'ירוקי של שני הזאבים: עימות הכוחות הפנימיים
הצ'ירוקי היו אחד ממה שנקרא "חמשת השבטים המתורבתים". ידועים בעושר התרבותי, בשפתם ובמסורותיהם, הם ללא ספק אחת מהתרבויות הילידים שהשפיעו הכי הרבה על החברה המערבית. אנו יודעים על רבים מהסיפורים, הטקסים והמיסטיקה שלהם. הם נאספו בספרים מעניינים כמו שבט צ'רוקי מאת פרופסור פנתר-ייטס.
כחלק מהמורשת העצומה שלהם, אגדת הצ'ירוקי של שני הזאבים היא אחת הפופולריות ביותר. הסיפור מסופר כלקח חכם מזקן לנכדו. הוא מסביר שקרב נוראי בין שני זאבים משתחרר מדי יום בלבם של כל הגברים.
שתי החיות הללו מסמלות שני כוחות מנוגדים. האחד הוא רשע, אומר הזקן לנכדו. זה כעס. זו קנאה, חמדנות, יהירות ואפילו עצב. זו תחושת הנחיתות והאגו. הכוח השני הוא טוב לב, שמחה, אהבה, תקווה, שלווה, ענווה, חמלה וכמובן שלום.
כשהצ'ירוקי הצעיר שאל את סבו איזה זאב הולך לנצח באותו קרב, ברוב הגרסאות, הוא עונה: זה שתבחר להאכיל ינצח. אבל יש גרסה אחרת, אולי גם הרבה יותר מעניינת.
זה המקום שבו הלוחם הצ'ירוקי הזקן אומר לנכדו ששניהם חייבים למעשה לנצח. כי הקרב הוא לא עניין של כוח, אלא של איזון. אנחנו צריכים להאכיל את שני הזאבים כי אנחנו צריכים את שניהם. עלינו להדריך את שניהם בדרך הנכונה...
אין להאכיל רק זאב אחד: שניהם חייבים להיות נוכחים
ישנם רגעים בחיינו בהם אנו מרגישים שאנו נמצאים על רכבת הרים. הכל למעלה ולמטה. יש רגעים בהם אנו נהנים משמחה לאין שיעור, ורגעים שכמעט מבלי לדעת מדוע, יורדות עלינו מצוקה, עצב, כעס וייאוש.
החיים יכולים להיות שמחים או עצובים, מיטיבים או אכזריים. בני אדם טווים סיפורים מורכבים של אהבה ושנאה, של שלווה ואובדן. אנו מודעים לכך שלמעשה, בתוכנו יש תמיד שני כוחות מנוגדים שאיננו מסוגלים לשלוט בהם לחלוטין. הם נלחמים בקרבות עזים בתוכנו.
אגדת צ'ירוקי זו של שני הזאבים מסבירה שלא מדובר בהאכלת זאב בודד ולהרעיב את האחר. בני אדם עשויים בעצם מיינג ויאנג. זוהי דואליות שבה, רחוק מלהשליך או להסתיר חלק מאיתנו, עלינו לקחת אותו בחשבון, להפוך אותו לגלוי ולשלוט בו כדי לחיות באיזון.
מציאת הרמוניה פנימית
הלוחם הזקן אומר לנכדו שאם יבחר להאכיל רק את הזאב הלבן, הזאב השחור יתחבא בכל פינה ויעקוב אחריו בכל פעם שיראה אותו חלש או לא מוגן. הלוחם הזקן אומר שאסור לנו לזלזל בחיה החשוכה כמו הלילה.
כי בין אם נאמין או לא, לזאב השחור יש גם הרבה תכונות טובות: נחישות, עקשנות, אומץ, חשיבה אסטרטגית... חלקן מעלות שחסרות לזאב הלבן. האכלה בשניהם מאפשרת לנו לנצל את הטוב מכל אחד. זה משפר את הגרסה הטובה ביותר שלהם, מזהה את הצרכים שלהם ומכשיר אותנו לחיות בהרמוניה.
בואו לא להרעיב את הפחדים שלנו. תמיד עדיף לזהות אותם, להבין אותם ולשנות אותם. הבה לא להרעיב את הכעס שלנו, את הרוע שלנו או את העצב שלנו. בואו לא נעצור אותם לפינה; שנשמע מה שהם רוצים להגיד לנו. הם יכולים לתת לנו שיעורים חשובים כיצד להיות קצת יותר טובים בכל יום.
כפי שאנו יכולים לראות, אגדת הצ'ירוקי של שני הזאבים מלמדת שיעור חשוב על איזון וניהול רגשי. אנו למדים שחלוקת כוחות בצורה חכמה, האכלה של שני הזאבים, תיתן לנו חיים טובים יותר.
