הילדים שלך הם לא הילדים שלך, הם בנים ובנות של החיים

אנו ילדים של החיים עצמם
אנו ילדים של החיים עצמם, אליהם אנו נמסרים את עצמנו, על יתרונותיהם וקשייהם על מנת לגבש זהות משלנו.

כהורים, לרבים מאיתנו יש את הרעיון שהילדים שלנו שייכים לנו כאילו הם רכושנו, ואנו מגנים עליהם יתר על המידה עד כדי מניעת היותם עצמם.

הימנעות מהגנת יתר יכולה לעזור לילדינו להתפתח בחיים. הם יידעו לפתור את הבעיות שלהם בעצמם, וכשיעשו טעויות הם ילמדו מהן.

לנו ההורים יש בדרך כלל אינסטינקט לרצות למנוע מהילדים שלנו ללכת בדרך שאנו מאמינים שאינה מתאימה להם. אנו שואפים לפלס להם את הדרך כדי שיוכלו לעשות כמה שפחות טעויות.

אבל טעויות הן חלק מהחיים והחוויות שלהם וישנו ויעצבו אותן ליצורים עצמאיים ועצמאיים. האטה זו מאטה את מהלך חייהם.

הודעה מחליל ג'יברן

המשורר הלבנוני חליל ג'יבראן, בספרו "הנביא", מסביר את הקטע הבא על אישה המבקשת מהנביא לדבר על ילדים:

"הילדים שלך הם לא הילדים שלך.

הם הבנים והבנות של כמיהת החיים לעצמם.

הם באים דרכך אבל הם לא שלך.

וגם אם הם גרים איתך, הם לא שייכים לך.

אתה יכול לתת להם את האהבה שלך, אבל לא את המחשבות שלך,

כי יש להם מחשבות משלהם.

אתה יכול לשכן את גופם, אבל לא את נפשם,

כי נפשם שוכנת באחוזת הבוקר

שאתה לא יכול לבקר, אפילו לא בחלומות שלך.

אתה אולי שואף להיות כמוהם, אבל אל תנסה

לגרום להם לחבב אותך.

כי החיים לא הולכים אחורה, וגם לא משתהים עם האתמול.

אתם הקשתות שבהן הילדים שלכם, החיים

חיצים, משתחררים.

הקשת רואה את המטרה בנתיב האינסופי, והוא,

בכוחו, יסייע לך, כדי שהחצים שלהם יוכלו

לעוף מהר ורחוק.

אנחנו ילדים של החיים
אנחנו ילדים של החיים.

המתח שידו של הקשת תגרום לך הוא השמחה שלך;

ככל שהוא אוהב את החץ שעף, הוא גם אוהב

הקשת שעומדת במקום. "

אנחנו ילדים של החיים

לפעמים אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיה כל מה שלא היה לנו, ולא רוצים שהם יעשו את אותן הטעויות שאנחנו עשינו.

זה נעשה כאמצעי הגנה, מתוך מחשבה שזה הדבר הטוב ביותר עבור אותם יצורים חסרי הגנה שהם הילדים שלנו. עם זאת, אנחנו לא מבינים שיש להם את הזכות לקחת אחריות על חייהם.

הם זכאים לקבל החלטות שיאלצו אותם לעבור מצבים קשים שבהם הם מסוגלים לראות את ההשלכות של כל פעולה. תמיכת הורים חשובה בתנאי שהיא לא שתלטנית מדי, או מגבילה את פעולות ילדיהם.

אנחנו לא שייכים לאף אחד ואף אחד לא יכול לחוות עבורנו חוויות. אנו ילדים של החיים עצמם, אליהם אנו נמסרים את עצמנו, על יתרונותיהם וקשייהם על מנת לגבש זהות משלנו.

כהורים אנו מקלים על החופש של ילדינו

אנו מעבירים רבות מההתנהגויות שלנו, הפחדים והמחשבות שלנו ללא ידיעתם לילדינו. האופן שבו אנחנו אוהבים, מתייחסים לעולם ומתקשרים הם היבטים שחשובים מכדי שלא להילקח בחשבון.

ישנה חשיבות חיונית להיות מודעים להודעות שאנו שולחים להם מכיוון שרבות מההודעות הללו מעובדות באופן לא מודע. זה חייב להיעשות באופן שבו הם יכולים לקבוע את התנהגותם, גישתם ודרך הוויתם בחיים.

אנחנו רק כלי לילדינו לגדול ולהתפתח כאנשים חופשיים, בריאים ומאושרים. תמיכה בהם לאורך כל התהליך, מבלי להתכוון להגשים את החלומות והציפיות שלנו.

בדרך זו, אנו יכולים להראות שאנו באמת אוהבים אותם ללא תנאים על ידי כך שאנו מאפשרים להם לחקור את המהות שלהם ולבחור את הדרך שלהם. כל זאת ללא לחץ או דרישות המעכבות את חירותם ואת ביטוי צרכיהם.

לפיכך, יש לנו הזדמנות להתבונן בזרימת החיים, שבה כל ישות, מעצם היותה נאהב, מסוגלת להציע את המיטב מעצמו. מכבדים את התהליך החיוני של עצמם, ללא חשש לחוות חוויות חדשות ולהתמסר לאהבה.