טיפולים פסיכולוגיים לאלכוהוליזם
לרוב הטיפולים הפסיכולוגיים באלכוהוליזם יש את המודל ההתנהגותי הקוגניטיבי כבסיס. מודל זה מתייחס לחומר זה כמנגנון חיזוק רב עוצמה השומר על ההרגל של האדם להשתמש בו לטיפול עצמי. המודל ההתנהגותי הקוגניטיבי מציע גישה חלופית לגישה המסורתית המניחה שאלכוהוליזם הוא מחלה.
המטרה הסופית של טיפולים פסיכולוגיים אלה לאלכוהוליזם היא להפחית את העדפתו של אדם לאלכוהול. במקביל, הם מבקשים להגביר את העדפתם לפעילויות אחרות, המאפשרות שמירה על תפקוד הסתגלותי ארוך טווח.
בהתאם למטופל, למשאביו האישיים ולסביבה המשפחתית, מטרה נוספת יכולה להיות לאמן אותם פשוט להפסיק את השימוש הבעייתי שלהם באלכוהול. מומחים קוראים לזה "שתיה מבוקרת".
נכון לעכשיו, בין הטיפולים הפסיכולוגיים לאלכוהול, קיימות שתי אסכולות מרכזיות להתערבות. אחד מתמקד בניסיון להשיג התנזרות מוחלטת. השני מכוון לגרום לאדם לצרוך את המשקה בצורה בטוחה ומבוקרת. אנו הולכים לתאר כל אחד מאלה להלן.
המודל ההתנהגותי נועד לשנות את ההתנהגויות הקשורות ישירות לצריכת אלכוהול. גישה זו מטילה את האחריות לבעיה באופן ישיר על הפרט. ככזה, השינוי הוא אך ורק בידיים שלהם.
טיפולים פסיכולוגיים באלכוהוליזם מכוונים להתנזרות
מיומנויות חברתיות או אימון שליטה עצמית
מומחים נוטים להשתמש בזה עבור מטופלים שחסרים להם כישורים בין-אישיים נאותים. זו גם דרך טובה לעזור למי שלא יכול לשלוט במצב הרגשי שלהם ללא שימוש באלכוהול. מומחים הבחינו כי שתיינים צורכים פחות אלכוהול במצבים חברתיים מלחיצים אם יש להם אסטרטגיה חלופית להתמודדות עם בעיות.
דוגמה אחת היא המדריך מאת Monti et. אל (2002). עבודה זו מספקת אסטרטגיות חברתיות הן למטופל והן לקבוצת התמיכה שלו. אלו מאפשרים למטופל להימנע מהצורך בשתיית אלכוהול.
גישת חיזוק קהילתי כאחד מהטיפולים באלכוהוליזם
גישה זו מנסה לשנות את אורח החיים הקשור לצריכת החומר. זה כולל טכניקות כמו פתרון בעיות, טיפול התנהגותי משפחתי, ייעוץ חברתי והכשרה לחיפוש עבודה. ניתן להשתמש בגישה זו גם בהקשר של שתייה מבוקרת.
טיפול בנישואין התנהגותיים
זה כרוך מעבר לצריכת אלכוהול כמנגנון חיזוק ומטרתו הימנעות. הוא מנסה לגרום לבני הזוג לעסוק בפעילויות מספקות יחד. פעילויות שאינן כוללות כל סוג של שתייה עדיפות .
דוגמה טובה היא תוכנית סיסון ועזרין. תוכנית זו נועדה ללמד את בן הזוג שאינו אלכוהוליסט כמה מיומנויות להתמודדות עם בן זוג אלכוהוליסט. חלקם מלמדים אותם כיצד לצמצם את האפשרות להתעללות פיזית, לעודד פיכחון ולעודד את בן זוגם לפנות לטיפול.
טיפול סלידה
מטרת הטיפולים הללו היא להפחית או לבטל לחלוטין את הרצון של אדם לאלכוהול. מטפלים שיעשו שימוש באלה ישתמשו בגירויים או דימויים שונים. הם משתמשים בהם בצורה כזו שתתנה תגובה שלילית כלפי מאפייני האלכוהול (למשל צבעו, ריחו וכו').
מומחים השתמשו בגירויים שליליים שונים. אלה נעים מההלם החשמלי הקלאסי שבו השתמש קנטרוביץ' ב-1929 ועד לכלים כימיים או אפילו רק הדמיה.
דוגמה אחת לטיפול זה היא גישת הרגישות הסמויה שהציע קאוטלה בשנת 1970. שמונה מפגשים נוטים להספיק על מנת לראות תוצאות עם טיפול זה.
מניעת הישנות
הידוע ביותר הוא זה של מרלט וגורדון. כאן הם מטילים את עיקר הנטל על הלקוח כמי שאחראי לשינוי התנהגותו. בהרחבה, הם גם אחראים לשמר את השינוי הזה ברגע שהם משיגים אותו.
מניעת הישנות צריכה לקחת בחשבון את העובדה שאסטרטגיות התמודדות עם הנושא צריכות להיות חזקות יותר במצבי סיכון גבוה.
טיפולים באלכוהוליזם שמטרתם להגיע לרמות שתייה תקינות
מומחים בוחרים באלה כאשר האדם המדובר אינו רוצה להפסיק לשתות לחלוטין מכיוון שאין לו בעיות פיזיות. התוכנית המייצגת ביותר מקבוצה זו היא זו של סובל וסובל.
תוכנית Sobell and Sobell שמה לה למטרה להרחיק שותים בעייתיים מבעיית שתייה כרונית. הבסיס שלו הוא לימוד מיומנויות ניהול עצמי, שכן מטרתו היא להשתמש בהתערבות קצרה בלבד. בהתערבות זו, הפרט צריך ליישם רבות מהאסטרטגיות שהמטפל מלמד אותם.
שתיינים אלה נוטים להיות צעירים, עם רמת השכלה גבוהה. הם בדרך כלל מועסקים ויש להם מעט אפיזודות חמורות של גמילה מאלכוהול. רובם משתמשים לרעה באלכוהול במשך תקופה של חמש עד עשר שנים. מבחינת המשאבים החברתיים והכלכליים האישיים שלהם, הם אינם שונים בהרבה מאלה של שאר האוכלוסייה. זה אומר שהם נמצאים בעמדה טובה לעשות שינויים חשובים בחייהם בלי יותר מדי מכשולים.
תוכנית Sobell and Sobell אורכת ארבעה שבועות והמומחה מנהל אותה על בסיס אשפוז. זה לא מאוד אינטנסיבי מבחינת העבודה שהמטופל עושה בקליניקה, אבל זה כרוך בהרבה שיעורי בית. בסופו של דבר, היא מנסה לגרום למטופלים לעשות את השינוי בעצמם.
הנחיות תוכנית Sobell ו-sobell
אלו הן חלק מההצעות שהציעה תוכנית זו: אל תצרוך יותר משלוש יחידות אלכוהול ביום ואל תשתה יותר משלושה ימים בשבוע. אם תעקבו אחר כלל זה, הסובלנות שלכם לאלכוהול תהיה נמוכה יותר. בנוסף, לעולם אסור לשתות במצבי סיכון גבוה ואסור לשתות יותר ממשקה אחד לשעה. עצה חשובה נוספת היא להקפיד להמתין לפחות 20 דקות בין הזמן שבו תחליטו לשתות לבין הזמן שבו תעשו זאת בפועל.
הכשרה בפתרון בעיות ומניעת הישנות חשובים מאוד בתוכנית זו. זה יעזור למטופל לזהות את המצבים בחייו הקשורים לשימוש באלכוהול. לאחר מכן הם יכולים להשתמש באסטרטגיות שלמדו כדי להתמודד עם מצבים אלה.
סיכום
עבור שני סוגי הטיפולים באלכוהוליזם שאנו דנים כאן, המטרה הסופית היא שהמטופל ילמד אסטרטגיות התמודדות חלופיות. אסטרטגיות אלו צריכות לבלום את הדחף לשתות אלכוהול. אלו יכולות להיות פשוטות כמו טכניקות חברתיות ללימוד לומר "לא" לאנשים שמסיתים את האדם לשתות. דוגמה נוספת היא ללמוד דרכים חדשות לפתור ביעילות את הבעיות שהאלכוהוליסט מנסה לפתור באמצעות חשיבה.
המטרה היא לנתק אותך מההתמכרות ולהתחיל בדרך חדשה. זה נכון שהתהליך יכול להיות לא נוח. עם זאת, עם מיקוד, אתה יכול להתמודד עם כל בעיה שצצה.
בעידן של היום, טיפולים פסיכולוגיים באלכוהוליזם חשובים ביותר, במיוחד אלו המתמקדים בשתייה מבוקרת. הסיבה לכך היא שיש עלייה עצומה של צעירים שבוחרים באלכוהול כדרך להתמודד עם הבעיות והרגשות שלהם.
מטרה ענקית של כל זה היא להצליח לעצור את הצעירים הללו מלהפוך לשתינים פתולוגיים. במקום זאת, עדיף להם ללמוד דרכים יעילות לנהל את חייהם ללא צריכת אלכוהול.
