כל פרידה מעניקה לנו את ההזדמנות ללמוד משהו שעשוי להיות חיוני בקבלת כל מה שהחיים מביאים לנו.
פרידות תמיד שוברות חלק קטן מאיתנו בפנים. אנחנו יכולים לומר שההפסקה נוצרת על ידי משאלת לב שלנו, בתקוות שלנו או ברגשות שלנו. מאותו רגע, החלק הזה בנו לעולם לא יהיה אותו הדבר; הוא לעולם לא יבנה את עצמו מחדש. למעשה, זה אפילו יכול להגיע לנקודה שבה זה מייסר אותנו.
לכן כל מי שבכל רגע בחייו נאלץ להיפרד ממשהו או ממישהו חשוב מאוד, יודע שאחרי הפרידה הזו, הם לא יהיו אותו הדבר. מנקודה זו ואילך, הם תמיד יחושו נוסטלגיה מסוימת; משקל מסוים.
בסופו של דבר, פרידה פירושה צער. בתהליך הזה עוברים רגעים, לפעמים כואבים, שגורמים לנו להרגיש שאנחנו צריכים להיאחז בבלתי אפשרי. זה יכול לצמוח בתוכנו ולגרום לנו לחרדות; זה משנה את החלק הקטן הזה בנו שנשבר.
שום דבר אינו קבוע; הכל משתנה
אנשים משתנים, ועם השינוי הזה, גם הדרך שבה אנשים מתייחסים לעולם משתנה. זה קורה למרות העובדה שאנו עשויים לרצות בכל ליבנו שזה יישאר אותו הדבר. גם כשאנחנו מוכנים לעשות שינוי הכרחי, אנחנו מתנגדים כי אנחנו לא רוצים לעבור את התקופה הקשה הזו של " להשתחרר " ממשהו שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים.
מחשבה אחרונה זו חשובה כי, כפי שאמרנו פעמים רבות בעבר, תחושת הצורך מגבילה את החופש שלנו. זה גם הופך אותנו למטרה קלה למערכות יחסים רעילות.
מצד שני, בכל פרידה יש צער מתוק מסוים. למרות שזה עשוי להיות פרדוקסלי, הוא מתוק כי הוא גורם לנו להרגיש ולהתענג על מרירות הרגע; הוא מציע לנו את ההזדמנות ליהנות ממה שיבוא אחר כך: חופש רגשי.
לפעמים, פרידות נחוצות כדי להכיר את עצמנו מחדש, משהו שקשה מאוד אם אנחנו חיים נצמדים או כבולים לרגשות, אנשים, מקומות או פעילויות מסוימים.
אל תשכח לסגור את פצעי העבר הרגשי
לסיכום, כשצריך להיפרד ולהודות.
"תמיד צריך לדעת מתי מסתיים שלב בחיים. אם אתה מתעקש להישאר שם, להישאר בו, מעבר לרגע הנכון, תאבד את האושר והמשמעות של שאר החיים. סגירת מעגלים, סגירת דלתות, סיום פרקים - איך שלא תרצו לקרוא לזה.
הדבר החשוב הוא להצליח לסגור אותם, ולהרפות מרגעי החיים שמגיעים לסיומם.
איננו יכולים לחיות בהווה בכמיהה לעבר. אנחנו אפילו לא יכולים לשאול את עצמנו למה. מה שקרה, קרה. יש לשחרר אותו, יש להיפטר ממנו. אנחנו לא יכולים להיות ילדים לנצח, לא מתבגרים, לא לעבוד בחברה שכבר לא קיימת, ולא ליצור קשרים עם אנשים שלא רוצים להיות קשורים אלינו.
הכל עובר, ואנחנו חייבים לשחרר את הכל!"
-פאולו קואלו-
כשאנחנו מתחילים שלב חדש בחיים, עלינו לסגור אחרים. זה אומר שעלינו לרפא את הפצעים הרגשיים של העבר שלנו, שהוא גם כואב וגם מסובך. עם זאת, במציאות כולנו נושאים איתנו פצע פתוח בדמות חוויות העבר שלנו שיכולות לשגע אותנו בהווה, ואף להשפיע על עתידנו.
זה נורמלי להרגיש תחושתורטיגו כשניצבים מול התהום הרגשית של פרידה. באותו מובן שאנו חשים ורטיגו כשמביטים למטה מגובה רב, המוח שלנו רוצה לעצור אותנו מלהסתכל, מלראות את האמת.
עם זאת, במקרה הזה משהו נפל מצוק רגשי. למרות שלעולם לא נחזיר אותו, עלינו לראות אותו כדי לוודא שהנפילה באמת שברה אותו. במילים אחרות, אנחנו צריכים לראות את זה כדי להאמין בזה. אנחנו צריכים לראות את החלק הזה של עצמנו מנותק ולא יהיה עוד חלק מאיתנו. זה היה יפה כל עוד זה נמשך, אבל זה הפך למשקל, אבן שעצרה אותנו מלעקוב ולהתקדם בנתיב החיים.
לסיכום, כשצריך להיפרד ולהודות. כל פרידה מעניקה לנו את ההזדמנות ללמוד משהו שעשוי להיות חיוני בקבלת כל מה שהחיים מביאים לנו.
קבל והרפה מכל מה שכבר אינו חלק ממך; הרשו לעצמכם ללכת בצעד קל. תגלו שאין מילים במילון שיכולות לתאר את התחושה הנפלאה והמאושרת ההיא.
