למה יש אנשים כל כך חסרי החלטיות?
כאשר התקשורת בין שני אזורים במוח נקטעת, אנו נעשים חסרי החלטיות יותר כאשר אנו מתמודדים עם החלטות בעלות ערך והעדפה.
עם זאת, ההפרעה של תקשורת זו אינה משפיעה על איכות ההחלטות האובייקטיביות או החושיות. זה יכול להסביר מדוע אנשים מסוימים כל כך חסרי החלטיות, ואחרים לא.
מחקר שפורסם לאחרונה ב- Nature Communications מסביר מדוע עוצמת התקשורת בין אזורי המוח השונים קובעת את מידת ההחלטיות שבה מתקבלות החלטות ערכיות.
במחקר, המדען הראשי כריסטיאן רוף, פרופסור לנוירו-כלכלה באוניברסיטת ציריך בשוויץ, וצוותו מצאו כי עוצמת התקשורת בין האזורים השונים במוח קובעת כיצד החלטות מבוססות ערך, או החלטה מה אנחנו אוהב או לא אוהב, נוצרים.
עמדות שונות להחלטות שונות
החלטות מבוססות ערך הנוגעות להעדפה שונות מהחלטות המבוססות על מידע שאנו מקבלים דרך החושים שלנו: מה שאנו רואים, שומעים, מריחים, טועמים או נוגעים. דוגמאות להחלטות מבוססות ערך יהיו בחירת מכונית חדשה, שמלה חדשה או מה להזמין מהתפריט. עלינו להחליט מה אנחנו הכי אוהבים, ומאוחר יותר אנו עשויים לתהות אם זו הייתה הבחירה הנכונה או לא.
החלטות המבוססות על שאלות חושיות נוטות פחות לחוסר החלטיות, בהתחשב בכך שהן דורשות הערכה ישירה יותר של המאפיינים הנבחנים.
ממצאים יכולים להסביר מדוע אנשים מסוימים אינם החלטיים יותר מאחרים
למה זה שאנשים מסוימים תמיד יודעים בדיוק מה הם רוצים, בעוד שאחרים אף פעם לא בטוחים? פרופסור רוף ועמיתיו רצו לברר מדוע נדמה שחלק מהאנשים החלטיים הרבה יותר בהעדפותיהם האישיות, בעוד שאחרים נראים יותר מתלבטים ולא בטוחים במה שהם רוצים.
החוקרים גילו שהדיוק והיציבות של החלטות העדפה אלו אינן מבוססות רק על רמת הפעילות באזורים שונים במוח, אלא על עוצמת התקשורת בין שני אזורים ספציפיים במוח.
שני האזורים הם קליפת המוח הקדם-מצחית, הממוקמת ממש מתחת למצח, והקורטקס הפריאטלי, הממוקמת ממש מעל שתי האוזניים. שני חלקי המוח הללו משתתפים בגיבוש ובייצוג של העדפותינו, האוריינטציה המרחבית ותכנון הפעולות שלנו.
החלטות בעלות ערך מבוססות על תקשורת בין שני אזורים במוח
כדי לערוך את המחקר, הצוות הזמין מתנדבים לקבל שני סוגים שונים של החלטות לגבי מזון: האחת מועדפת, והשנייה אובייקטיבית וחושית. במהלך קבלת ההחלטות הללו, המתנדבים היו נתונים לסוג של גירוי מוחי לא פולשני, מערכת של גירוי חשמלי טרנסגולגולתי.
מערכת זו פועלת על ידי גירוי לסירוגין. במהלך התהליך נשלחים למוח זרמי חשמל מתחלפים דרך הגולגולת על מנת ליצור דפוסי פעילות מתואמים בחלקים ספציפיים של המוח.
בזמן שזה קרה, הראו למתנדבים תמונות של מאכלים שונים. בסוף הם נשאלו איזה אוכל הם מעדיפים לאכול (בדיקת החלטות על סמך העדפה). הם גם נשאלו שאלות חושיות לגבי התמונות, למשל השוואה בין כמות הצבע השחור שיש בתמונה אחת לעומת אחרת (בדיקת החלטות על סמך מידע חושי ואובייקטיבי).
באמצעות טכניקת גירוי זו, החוקרים הגבירו או הפחיתו את זרימת המידע בין הקורטקס הפרה-פרונטלי לקורטקס הפריאטלי כאשר ביקשו מהמתנדבים לקבל החלטות.
פרופסור רוף מסביר את ממצאיו: "גילינו שהחלטות המבוססות על העדפה היו פחות יציבות אם זרימת המידע הופסקה בין שני אזורי המוח. הנבדקים שלנו היו, בסך הכל, יותר חסרי החלטיות. עבור החלטות חושיות גרידא, לעומת זאת, זה ההשפעה לא הייתה קיימת."
רוף וצוותו מסכמים כי נראה כי "התקשורת בין שני אזורי המוח הללו רלוונטית רק אם עלינו להחליט אם משהו מוצא חן בעינינו או לא והיא אינה רלוונטית כאשר אנו מקבלים החלטות על סמך עובדות אובייקטיביות".
הצוות גם גילה שאופי ההחלטה עצמה לא הופך ליציב או בטוח יותר על ידי הגברת זרימת המידע בין שני אזורי המוח. זה יכול לנבוע מהעובדה שהנבדקים המתנדבים היו כולם צעירים ובריאים, עם כישורי קבלת החלטות מפותחים מאוד.
בשל כך, החוקרים מציינים כי יש צורך לערוך מחקרים נוספים על מנת לוודא האם טכניקה זו יכולה להיות שימושית למטרות טיפוליות או לא. זה יכול להיות מועיל, למשל, בטיפול בחולים עם נטייה גבוהה לאימפולסיביות או חוסר החלטיות עקב הפרעה נפשית חמורה או פגיעה מוחית.
