תורת הקרחון וההחלטות שלנו

תיאוריית הקרחון של המינגווי יושמה לאורך ההיסטוריה בתחומים שונים, מספרות ועד משאבי אנוש, ואנו מציגים בפניכם היום תיאוריה זו המיושמת לתחום הפסיכולוגיה.

התיאוריה של המינגווי בפסיכולוגיה היא לומר שאנו עוסקים רק במה שאנו קולטים בעין בלתי מזוינת. השאר לא מורגש, שניתן להשוות עם קרחון. כלומר, יש חלק מודע במידע, אבל יש גם חלק לא מודע נוסף.

תאר לעצמך שאתה נוסע בסירה, ומרחוק אתה רואה קרחון, אתה מסתכל עליו, ומה אתה רואה? מסה של קרח. אבל מתחת לקרחון הזה מסתתרת עוד מסה ענקית של קרח מהראייה שלנו ששומרת עליו ושומרת עליו מוצק.

כאשר אנו מסתכלים על המציאות העומדת לנגד עינינו, אנו רואים את פני השטח, את הגלוי. זה, לפי תיאוריית הקרחון, הוא רק 20% מהסך הכל. והשאר? זה מתאים לחלק הלא מודע: 80% מהסך הכל. אפשר להשוות את זה לנבכי המוח שלנו ולכל התהליכים שלו שאנחנו לא רואים.

כדוגמה, חשבו על הפעמים הרבות שאנו משכנעים את עצמנו ברעיון, ואנחנו הולכים בעקשנות בדרך הקלה. אפשרות זו תהיה כזו שתומכת או מעדיפה את הרעיון שלנו. אנחנו כבר לא מנסים להבין אם אנחנו מבולבלים או טועים, אלא אנחנו פשוט מחפשים מידע כדי לתמוך ולהגן על ההשערה שלנו.

למה שלא ננסה לבדוק אם מה שאנחנו בוחרים הוא שקרי? למה רוב הזמן אנחנו לא מתווכחים על עלויות או יתרונות?

האם יכול להיות שאחרי קבלת החלטה פתאומית, מתגלות שאלות ובעיות חדשות שלא לקחנו בחשבון? אנו כבני אדם נוטים לנהל תוכנית של כלכלה קוגניטיבית שבאמצעותה אנו בוחרים את המידע שדורש פחות מאמץ וקשור לדרך ראיית החיים שלנו.

לדוגמה, אנו מאמינים שמצב נוצר על ידי נושאים שונים. למשל, חברה שלי אמרה לי דבר כזה כי היא רוצה להיות כמוני, כי היא מקנאה בי, כי היא לא יכולה לשאת את העובדה שהיה לי כל כך הרבה מזל בחיי... ולמעשה, יכול להיות שזה היה מסיבות רבות אחרות, אבל אנחנו כל כך משוכנעים במה שיצרנו, וכל הערה שעולה בראש אנחנו מתייחסים להשערה שלנו.

זכרו שרוב הזמן אנחנו מתמרנים השערות ומסקנות על סמך המידע שיש לנו, שהוא לא כמעט סך המידע שקיים. זהירות בקבלת החלטות!