אפקט וובגון האגם: מחשיב את עצמך מעל הממוצע
הסופר גאריסון קיילור יצר עיר בדיונית בשם "אגם וובגון". זה מקום שבו כל הנשים חזקות, כל הגברים נראים טוב וכל הילדים מעל הממוצע. זוהי תמונה של הטיה קוגניטיבית הנקראת אפקט ה- Lake Wobegon: הערכת יתר של היכולות שלנו והתעלמות מהתכונות השליליות שלנו.
התופעה כונתה גם עליונות אשלייתית, והיא נפוצה מאוד. לדוגמה, 95% מהנהגים רואים את עצמם מעל השאר; אותו דבר עם רוב התלמידים. לחשוב שאנחנו מעל הממוצע זה נפוץ מאוד. למעשה, אנו נוטים לשפוט את העולם על פי היתרונות, הסטריאוטיפים והעמדות הלא מודעות שלנו.
אם נתבקש להעריך את רמת האינטליגנציה שלנו בהשוואה לאנשים אחרים, רובנו היינו אומרים שאנחנו מעל הממוצע. עבור חלק זה אולי נכון, אבל מעטים מאוד יזהו אם הם מתחת לממוצע.
אפקט אגם וובגון הוא האמונה שאנו עדיפים על אחרים ובלתי מודעים לחולשותינו ולשגיאותינו. יש לנו תחושת עליונות מזויפת, בין אם זה באינטליגנציה, יופי או התנהגות.
"הרבה מאיתנו עוברים את החיים בהנחה שאנחנו בעצם צודקים, בעצם כל הזמן, לגבי בעצם הכל: לגבי האמונות הפוליטיות והאינטלקטואליות שלנו, האמונות הדתיות והמוסריות שלנו, ההערכה שלנו לגבי אנשים אחרים, הזיכרונות שלנו, האחיזה שלנו עובדות. עד כמה שזה נשמע אבסורדי כשאנחנו עוצרים לחשוב על זה, נראה שהמצב היציב שלנו הוא מצב של הנחה לא מודעת שאנחנו קרובים מאוד ללדעת כל."
-קתרין שולץ-
העליונות ההזויה של להתייחס לעצמנו מעל הממוצע
כפי שאמר צ'רלס דרווין, "בורות מולידה ביטחון בתדירות גבוהה יותר מאשר ידע". לכן, עליונות הזויה נוטה להופיע יותר אצל אנשים חסרי יכולת שמעריכים יתר על המידה את יכולותיהם. אלו אנשים קצרי רואי בכל הנוגע לזיהוי כישורים ויכולות של אחרים.
הונאה עצמית זו וחוסר מודעות קוגניטיבית קשורה בדרך כלל יהירות. בנוסף לכך שהם רואים את עצמם עדיפים, הם אינם מסוגלים לזהות שהם עשויים לטעות. זה בלתי אפשרי עבורם לקבל את זה שהם לא יודעים משהו או שאין להם יכולות מסוימות.
הדבר המעניין ביותר בהטיה הקוגניטיבית הזו הוא שככל שאתה יותר חסר יכולת, כך אתה פחות מודע לה. הם נוטים להיות אנשים שמתפארים במוח שלהם, בתרבות שלהם ובאינטליגנציה שלהם. אבל למעשה אין להם הרבה במה להתפאר. מה שיותר גרוע, הם לא מודעים לזה. זה נובע מחוסר ביטחון, בין אם הם יודעים זאת או לא.
כעת, ראייה חיובית של היכולות שלנו אינה רעה או אנוכית, וזה גם לא אומר שאנחנו בורים. להיפך, זה עוזר לנו. הבעיה היא כשאנחנו מגזימים. כשאנחנו מאמינים שאנחנו הכי טובים בכל דבר, שוכחים שיש לנו גם חסרונות ושיש עוד הרבה אנשים עם תכונות טובות.
"הבעיה בעולם היא שהטיפשים בטוחים בביטחון והאינטליגנטים מלאי ספקות".
-ברטרנד ראסל-
ההשלכות של אפקט וובגון האגם
הפסיכולוגים ג'סטין קרוגר ודיוויד דאנינג מאוניברסיטת קורנל גילו שבאופן כללי, אנשים שהיו בבירור מתחת לממוצע מבחינת יכולת אינטלקטואלית וידע האמינו שהם האנשים החכמים ביותר. ניטשה כינה את קבוצת האנשים הזו bildungsphilisters, או פלשתים תרבותיים, אנשים בורים שמתהדרים בתארים ובשנות ניסיונם.
למעשה, ארבעה מהמחקרים החשובים ביותר על אפקט ה-Wbegon של האגם הסכימו. אנשים עם יכולות מעט נמוכות יותר מחשיבים את עצמם לרוב כבעלי יכולות טובות בצורה מוגזמת, והם גם מתקשים מאוד לזהות את חוסר היכולת של עצמם.
להיפך, אנשים עם ביצועים מעט גבוהים יותר נוטים לקבל תפיסות נמוכות באופן מוגזם לגבי עצמם מאשר הביצועים האמיתיים שלהם. כלומר, הם מזלזלים ביכולות שלהם. כמו כן, בכך שהם מפקפקים בעצמם הם נוטים להיות יותר חסרי ביטחון ומהססים ולכן מעוררים פחות ביטחון.
טייק אווי
לכן, יש הערכת יתר של ביצועים נמוכים מהממוצע והערכת חסר של ביצועים טובים מהממוצע. מה זה מביא? הראשונים גלויים יותר בגלל הביטחון והביטחון שלהם. כמובן, זה לא בהכרח אומר שהם צודקים. זה רק אומר שהרושם הראשוני אומר לנו הרבה.
בנוסף, אנשים תחת השפעת אפקט אגם וובגון מתקשים בשני דברים: קבלת החלטות טובות וביקורתיות עצמית. כתוצאה מכך הם לא גדלים.
אז בואו נחשוב: איך אנחנו רואים את עצמנו? ואיך אנחנו מעריכים אחרים? האם אנו מסתכלים על היכולות והאיכויות של אנשים? או שאנחנו פשוט סומכים על כמה הם בטוחים בלי לחפור לעומק?
"רק שני דברים הם אינסופיים, היקום והטיפשות האנושית, ואני לא בטוח לגבי הראשון".
-אלברט איינשטיין-
