הבטחות שלא מקיימות
זה מפתיע אותי באיזו קלות ובאופן טבעי חלק מהאנשים מסכימים להבטחות, כאילו החיים הם משחק שבו אתה יכול להבטיח כל דבר בלי לדעת אפילו אם אתה בעמדה להתמודד עם זה בעתיד. מה שבטוח, אף אחד לא מחייב אותך לעשות כלום. כשזה מגיע לשאלות שעבור חלקן עשויות להיות טריוויאליות, אך עבור אחרים חשובות, אני מרגיש שהבטחות אינן בשימוש.
כולנו שמענו את הסבים והסבתות שלנו מדברים על אותם זמנים רחוקים שבהם כיבוד הבטחה היה מעט פחות מאשר התמודדות עם פשרה לחיים או למוות. זה לא משנה אם מה שמבטיחים לך הוא טריוויאלי או משהו מאוד חשוב, הפשרה של להגיד שאתה תעשה או תיתן משהו אמורה להספיק כדי שתהיה אחראי לזה.
עלינו לזכור את האכזבה שאנו גורמים למישהו כאשר אנו מפרים הבטחה, שלא לדבר על כמה עצובים או כועסים אנו עשויים להרגיש באופן אישי כאשר אנו מאוכזבים. אנחנו צריכים לכבד הבטחה, כי זה נותן את המילה שלנו. המילה שלנו היא השייכות האישית היחידה שלנו עם ערך. דברים חומריים הם נסיבתיים ויום אחד אנו עלולים למצוא את עצמנו בלעדיהם. מצד שני, המילה שלנו והמעשים שלנו מגדירים אותנו בסופו של דבר כאנשים בטווח הארוך.
זה הדבר היחיד שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו, אבל אנחנו מאבדים את זה לאט לאט כשאנחנו מבטיחים הבטחות שאנחנו יודעים שלא נוכל לקיים, כשמבטיחים שמשהו ייצא מהעניינים, כשמישהו מתבדה, ומתי הבטחה להשיג משהו וכו'. האמון שאנו מקווים שאחרים יתנו לנו בנוי על החוויות שאנו חולקים עם אותם אנשים. אם אפשר לסמוך עלינו שנעמוד מספיק במילה שלנו, כל מי שמכיר אותנו ייקח את ההבטחה שלנו כערובה אמיתית. אז אנחנו יכולים להרגיש גאים בהיותנו אנשים שעומדים במילה שלנו, שאינם מבטיחים הבטחות לשווא...
כשזה מגיע להבטחות, עדיף לתת מעט אך אמת מאשר הרבה כוזבות. אם אנחנו לא יכולים או לא רוצים לקיים הבטחה, הדבר הטוב ביותר הוא לא להתחייב לה. תחשוב על זה בפעם הבאה שאתה מתפתה להבטיח הבטחה... האם אתה מוכן לקיים את ההבטחה הזו לא משנה מה יקרה?
