גיל הוא רק מספר
יש הרבה מיתוסים על גיל. המיתוס הראשון שאנחנו יכולים להטיל ספק בו הוא כנראה האמונה שהגיל שלנו קובע את האפשרויות הפתוחות בפנינו. כשהאמת היא שכיום אף אחד לא צעיר מדי או מבוגר מכדי להגשים את החלומות שלו. אנחנו רואים את זה כל יום, אבל אנחנו עדיין לא לגמרי מאמינים בזה.
צעירים הפריכו את המיתוס לפיו צריך עשרות שנות ניסיון כדי להגיע למטרה. סטיב ג'ובס, ביל גייטס או מארק צוקרברג הם הוכחה שזה שקר. אבל בדיוק כמו שהאנשים חסרי הניסיון האלה השיגו מטרות שאף אחד לא היה מעלה על הדעת לגילם, יש גם המון דוגמאות של קשישים שכבשו את החלומות שלהם.
עם זאת, הצטברות של שנים, שיער אפור וכל מה שמגיע עם שלבי החיים המאוחרים, למען האמת, לא "בפנים" או "מגניבות". לכן, מי שחיו יותר מארבעה עשורים נוטים לחשוב שהם כבר לא בגיל המתאים להציב לעצמם יעדים חדשים. או ללכת אחרי החלומות הכי נכספים שלהם. שום דבר לא יכול להיות יותר שקרי. אם יש חיים, זה לא מאוחר מדי.
להזדמנויות חדשות אין שום קשר לגיל, אלא להתמדה, ריכוז ותשוקה. שני הראשונים הם כמעט תמיד תוצאה של בגרות; אבל תשוקה היא אחת מאותן תכונות שננטשות עם הזמן.
לכן קשישים רבים לא מרגישים שיש להם את הזכות לחלום, או ללכת אחרי כל מה שתמיד רצו. למרות העובדה שהם נמצאים בזמן מצוין לעשות את זה.
צ'ארלס דרווין ידע שאף פעם לא מאוחר מדי
ההוצאה לאור של "מוצא המינים" שינתה לחלוטין את ההיסטוריה של המדע העכשווי. אבל, האם ידעת שצ'ארלס דרווין היה בן 50 כשהשלים את זה? למרות העובדה שהוא החל את ההרפתקה שלו כחוקר בגיל 22, לקח לו כמעט 30 שנה לסיים את עבודתו. לימודיו היו החדשניים ביותר בתקופתו, למרות השיער האפור שכבר הגיח על רקותיו.
באוטוביוגרפיה שלו, צ'ארלס דרווין משאיר טקסט המסכם בצורה מופתית את מחשבותיו בעניין:
"לכן, הצלחתי כאיש מדע [...], נקבעה, עד כמה שאני יכול לראות, על ידי תכונות ותנאים נפשיים מורכבים ומגוונים. מביניהם, החשובים ביותר היו: א) התשוקה ל מדע; ב) סבלנות בלתי מוגבלת להרהור ממושך בכל נושא; ג) עבודה קשה בהתבוננות וזיכרונות של נתונים, וד) מנה בינונית של כושר המצאה כמו גם שכל ישר. עם יכולות רגילות כאלה כמו אלה שיש לי, זה באמת מפתיע שזה השפיע במידה כה ניכרת על אמונותיהם של מדענים ביחס לכמה נקודות חשובות."
סופרים וגאונים מאוחרים
חוסה סאראמאגו הוא אחד הסופרים הנקראים ביותר בעולם. מה שרבים לא יודעים עליו, הוא שהוא השיג את ההצלחה הספרותית הגדולה הראשונה שלו בגיל 58 עם הרומן "קם מהאדמה". הוא עקב אחר הצלחה זו עם רומנים אחרים שהובילו אותו לפרס נובל ב-1988.
הסופרת האפרו-אירופית טוני מוריסון פרסמה את ספרה הראשון בגיל 40. וכעבור 22 שנים, היא זכתה בפרס נובל לשלום לספרות. כמו כן, הסופרת הבריטית הגדולה פנלופה פיצג'רלד פרסמה את ספרה הראשון כשהיא עומדת להגיע לגיל 60. אחרי הרבה נפילות אישיות וספרותיות, היא סוף סוף הצליחה להגשים את חלומה לצאת לאור. וכעבור כמה שנים, היא זכתה בפרס בוקר, אחד הפרסים היוקרתיים ביותר בבריטניה.
מקרה מעניין נוסף הוא זה של וינסטון צ'רצ'יל, שלא עלה לשלטון עד גיל 66. הוא היה אחד השליטים החשובים בהיסטוריה של בריטניה הגדולה וגם הכתיב את מהלך מלחמת העולם השנייה. אבל גם הוא זכה בפרס נובל לשלום לספרות בגיל 76.
סיפורים אלו ואחרים, כמו זה של אלכסנדר פלמינג, מגלה הפניצילין, וולט דיסני, ריימונד צ'נדלר, אנג לי ורבים אחרים מוכיחים שלגיל אין שום קשר לכיבוש החלומות שלך. זה רק מאוחר מדי כשאתה מפסיק לחלום או כשהמוות דופק. רק אז, ככל הידוע לנו, זה גוזל מאיתנו כל הזדמנויות.
