תנועה יוצרת תנועה
ישנן סיבות רבות לכך שאנו נשארים "סטטיים", ולמרבה הצער, ישנם נסיבות או רגעים מסוימים בחיינו המחייבים אותנו להישאר כך.
"אבל האדם אינו עצמאי כי התנועה מתחילה בו, אלא כי הוא יכול לעכב את התנועה. ובכך לשבור את הספונטניות והטבעיות שלו."
-הגל-
הם הרגעים שבהם נדמה שהחיים נעצרים, או אלה שבהם החלומות שלנו נראים הרבה יותר רחוקים ובלתי אפשריים מאשר כשראינו אותם מבעד לחלון.
כולנו נלחמים על מישהו או משהו (או על שניהם בו זמנית), אבל איך נוכל לזהות מתי הגענו למקום שרצינו להיות בו?
יש כמה סימנים שמועברים אלינו. למעשה, נראה שאושר הוא רגש חולף וחולף שמתדלדל ברגע בו המוח שלנו אומר לנו: "כן, אבל..." העצב הזה, במידה הנכונה, נחוץ גם כדי להעריך את הרגעים הטובים..
כל צעד נחוץ
כל החלטה כרוכה בוויתור על משהו, ואולי תמיד נישאר עם ספק לגבי מה שיכול היה להיות לו היינו ממשיכים בדרך שנטשנו.
אבל מה אם השביל שהשארנו מאחור באמת לא היה לשווא, אלא היה צורך לעבור על מנת להגיע למקום בו אנו נמצאים היום?
נראה שאנו רגילים לעבוד לקראת יעדים, כך שכאשר אנו משלימים אחת בצורה משביעת רצון, אנו מרגישים שמחים ושלמים.
עם זאת, זמן קצר לאחר מכן, המוח שלנו מחבל בנו עם ספקות וחששות חדשים שגורמים לנו לתהות אם זה באמת היה הישג חשוב, או שזה היה רק ניסיון כושל.
האם לעולם לא נרגיש בסדר עם עצמנו?
תנועה חשובה. אבל תנועה מוגזמת לעבר מטרה מופשטת הופכת לאובססיבית ופוגעת בהערכה העצמית שלנו, ויכולה להשפיע גם על השקפתנו על העולם ועל מערכות היחסים שלנו.
כל צעד קטן שאנו עושים הוא חשוב. יש הרבה סיבות לחשוב שסיבתיות היא תוצאה של פעולות קטנות שעשינו ושברוב המקרים לא ידענו לאן אנחנו הולכים. הם פשוט היו פירורי לחם קטנים שהשארנו מאחור בלי ששמנו לב.
אבל תאמין לי, כל צעד היה גורם מכריע בתהליך חיינו.
אנו נוטים להשתמש בביטוי "החיים לוקחים הרבה סיבובים", אבל במציאות, הם מסתובבים רק אם אנחנו מזיזים את ההגה.
מהספה בבית שלנו, אי אפשר לשנות את עולמנו, אבל גם אי אפשר להגיע לייעוד שלנו עם דרישה עצמית מוגזמת ומוגזמת. כנראה, כמו תמיד, הסוד הוא במציאת מדיום שמח.
עכשיו תחשוב על כל הדברים שפעם חשבת שלעולם לא תעשה או תעשה. איך השגת אותם? דרך הרצון להשיג אותם, כן, אבל גם בלי להבין זאת. אלו כבר הישגים שהשגנו ושאין להמעיט בערכם.
תנועה היא הצעד מפוטנציאל לפעולה
יש הרבה דברים שאנחנו רוצים לעשות, אבל נשארים במחשבות שלנו בגלל פחד. אנו מדמיינים עתיד קטסטרופלי מוכה בחוסר ביטחון, נזקים בלתי הפיכים וכשלים צפויים.
זה קורה כאשר אנו מתמודדים עם צעדים קטנים כמו גם אתגרים גדולים וחיוניים.
במקרה הראשון, יש פתרון: עשה זאת. במקרה השני, יש פתרון נוסף: היו סבלניים והשאירו רגליים על הקרקע, כי מול אתגרים קשים מדי, סביר מאוד שנכשל בטווח הקצר, ואולי החיים מורכבים מקרובים קטנים.
יהיו לך אלף ואחד תירוצים לא לעשות את זה ושהפחדים שלך יחפשו סיבות לתמיכה בהשערה שלך, אבל האם באמת העמדת את זה במבחן?
