כאילו יש משהו חשוב יותר לעשות שמחכה מעבר לפינה, וכשזה נעלם, עוד אירוע טרנסצנדנטי ממש מאחוריו, נכון?
השנים חולפות, והצורך להעסיק את זמננו ללא הרף על ידי עשיית דברים חשובים וליתר דיוק פרודוקטיביים נראה כחותם אותו בשגרה היומיומית שלנו. אם לא נעשה זאת, יש לנו תחושה שהזמן חומק לנו בין האצבעות, ובנימה דרמטית יותר, שהחיים חולפים על פנינו.
עבור רבים מאיתנו, העיסוק בפעילויות מחוץ לבית הספר כמו למידה, אימון ורפלקציה אישית נותן לנו תחושה של צמיחה מתמדת, עד כדי כך שכאשר אנחנו לא עושים זאת, זה מרגיש לא נוח.
במהלך ילדותנו, אנו שומעים כל הזמן את המשפט: "זמן הוא כסף". ושאם לא ננצל עד תום את הזמן שניתן לנו, אנחנו עצלנים או שאנחנו כישלון.
בסופו של יום, המחשבה הזו יכולה לתרגם לבגרות בהתנהגויות דומות לאלו של הארנב הלבן מ"אליס בארץ הפלאות". תמיד רץ, תמיד מאחר, ותמיד צריך לעשות משהו חשוב ביותר, ואם לא, העונש שלו מאיים מעבר לפינה.
הזמן שאתה נהנה לבזבז הוא לא זמן מבוזבז.
- ברטרנד ראסל
האכלת אחריות יתר וחוסר סובלנות לשעמום
במקרים רבים, חינוך מטיל את הצורך להיות הטוב ביותר, להיות הכי פרודוקטיבי, ולזכור כל הזמן את העובדה שאתה תמיד, תמיד, תמיד יכול לעשות טוב יותר. אין זמן להפסיד.
שתי השלכות יכולות לנבוע מכך: אחריות יתר וחוסר סובלנות לשעמום.
- אחריות יתר: אחריות היא סגולה. אחריות יתר היא מלכודת שהמוח שלנו טומן עם השנים, שניתן לראות אותה משתקפת בבגרות בצורה של חרדה, פרפקציוניזם, ציפיות עצמיות מוגברות, דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון, אשמה ואפילו בושה.
- חוסר סובלנות לשעמום: חוסר ההזדמנות "לבזבז זמן" בילדותנו מטיל את ההפסקות על היצירתיות שלהם ועל ההתפתחות האישית שלהם, אבל בהמשך החיים זה מתבטא בחרדה.
בזבוז זמן יכול להועיל מאוד להתפתחות של ילדים. כשהם גדלו, חוסר הסובלנות לחוסר פעילות שהם מותנים להרגיש הופכת לחוסר יכולת להיות שלמים עם עצמם.
ישנם אנשים רבים ששונאים את "זמן ההשבתה" פשוט בגלל שהם נאלצים להיות לבד עם ההדים שלהם.
פילוסופיית 20,57...לצלצל בפעמון?
אנחנו חיים בעולם מחובר. בכל זמן ומקום נתון, יש לנו את היכולת לבצע משימות הקשורות לפנאי שלנו, לאימון שלנו או לצמיחה האישית שלנו.
קורסים, מורים, חדרי כושר, סמינרים, עבודות, פרויקטים של עשה זאת בעצמך... אם לא נעשה אותם, אנשים אחרים שישתפו את הפעילויות האישיות שלהם ברשתות החברתיות ישמחו להזכיר לנו את הזמן שאנחנו מבזבזים.
כל זה מבנה את חיי היומיום שלנו ומזין את הרעיון שאנחנו "צריכים להיות" בצורה מסוימת. הפילוסופיה של 20,57, כלומר, להיות זמין לעשות "משהו" 24 שעות ביממה/שבעה ימים בשבוע אולי לא מועיל כמו שזה נראה.
ברור שהחיפוש שלנו למימוש עצמי באמצעות הפעילויות האישיות שלנו והתפקיד שלנו הוא בסיסי, אבל עד לאיזה נקודה?
בסופו של דבר, זה בלתי נתפס וטרגי עבור אנשים מסוג זה לא לבצע שום פעילות ברגע נתון, והם רואים במנוחה משהו כמעט זניח. למעשה, בזבוז זמן לא הופך אותך לחסר תועלת.
אל תבלבלו את בזבוז הזמן שלכם עם לבזבז חלק ממנו על עצמכם.
ניסוי עם זמן...אל תעשה כלום
בניית השבוע שלנו סביב פעילויות חברתיות ועבודה היא שגרה אטרקטיבית והכרחית. עם זאת, מציאת זמן "להפסיד" יכולה להתברר כמועילה מאוד לבריאות הפיזית והנפשית שלנו.
לקחת כמה דקות ביום כדי לא לעשות כלום יכול לתת לנו את השלווה שאנחנו צריכים כדי ליהנות מכל הדברים שאנחנו עושים שהפסיקו להיות מהנים. אבל למה?
- להרחיק את עצמנו מהדברים שמכבידים עלינו ולהחדיר דרמה לחיינו
- כדי להימנע מלהישרף מדברים שמתחילים ככיפיים אך הופכים לנטל.
- לחלוק חוויות שונות עם הסובבים אותנו.
- כדי להרפות את הגוף; זה מפחית מתח וחרדה.
- לארגן מחדש רעיונות ולבנות מומנטום.
- להבדיל בין מה שחשוב למה שדחוף.
אבל... איך נוכל "לבזבז את זמננו"? הנה כמה רעיונות להתחיל:
- זכרו שזה לא חייב להיות יום שלם, או אפילו שעה.
- שבו לשתות כוס קפה או שוקו חם וליהנות ממנו; לא תמיד לגרום לזה ללכת.
- תהנה מהתהליך. לעתים קרובות ככל האפשר, אל תתמקד רק בתוצאת הפעילות.
- האזן למילים של אחד השירים האהובים עליך בישיבה על הספה.
- שירו במקלחת והישארו מתחת למים עוד דקה.
- הקדישו יום בסוף השבוע לארוחת בוקר ארוכה ולא נמהרת.
- עשה כל תרגיל מדיטציה. חלקם אורכים פחות מ-20 דקות.
- אם יש לך רגע של בדידות בבית, תהנה ממנו. אל תקפוץ על ההזדמנות לנקות או לאסוף ברגע שהם נעלמו.
- אם יש לך חיית מחמד, אל תגביל את עצמך רק לטייל ולהאכיל אותה. קחו כמה דקות מהיום שלכם כדי ללטף אותם או לשחק איתם.
אם אתה מסוג האנשים שאוהבים זרימה מתמדת של פעילות ואתה צריך את זה כדי לתפקד, קדימה. אבל אם איכשהו, מקור הסיפוק שלך תלוי בזמן השימוש ולא במשימה עצמה, תן לשעון צ'אנס.
בסופו של דבר, ניתן להמיר את כל ה"זמן המבוזבז" הזה לרווח אישי.
