טוב לשחרר: חופש מהטינה
זה טוב לשחרר מישהו, אבל עדיף לעשות את זה בלי שאריות טינה. שחרר את עצמך מעול הכעס, הזעם והייאוש. כאשר אתה יכול לשחרר מישהו בשלווה, הדרך שלך להסתכל על עזיבתו הופכת מאופקת יותר, קלילה ומשחררת.
זה נראה כמו סתירה, אבל בריחה מרגשות כואבים ולא בריאים אפשרית. בעוד שרגעים מסוימים כן דורשים ממך לחיות אותם באינטנסיביות, אפשר לעשות את זה בלי לפגוע, בלי לתכנן, לחפש דרך לפגוע במי שפגע בך.
איך נוכל לשחרר מישהו בלי להרגיש מר? תקשור, מניעת הצפה רגשית, הכרת הרגשות שלנו ואפשר לעצמנו לבטא אותם בצורה הכי פחות מזיקה לנו ולסביבתנו.
טינה הופכת אותנו לפגיעים
קשה מאוד לא להרגיש כעס וטינה כלפי מישהו שפגע בנו באנוכיות שלו, בעמדות ובמעשים השליליים שלו. עם זאת, אנו יכולים לתעל את הרגשות שלנו באמצעות תהליך הכולל את הדברים הבאים:
- להבין שכעס הוא נורמלי, אבל הזעם הזה רק יגרום לנו יותר כאב.
- כל אחד מאיתנו צריך לבחון באיזו דרך הרגשות שלנו מתבטאים והופכים למרירות וטינה. על מנת לעשות זאת, הצעד הראשון הוא להשיג פרספקטיבה, לתת למוח שלנו ולמצב להתקרר ולהעריך מחדש את מצבנו.
- העובדות עצמן כבר פגעו בנו, אז אין טעם לעשות פגיעה עצמית על ידי מחשבות והתנהגויות הרסניות.
- זה חסר תועלת לחפש את הסיפוק, התיקון והחזרה של אותם חלקים רגשיים שמערכת יחסים לקחה איתה. אין פורמולות מרפאות שירפאו במהירות את הפצעים שלך.
- לפיכך, כדי להשתחרר מהמשא הכבד של מערכות יחסים כושלות, ראשית עלינו לעשות שימוש ביכולת המופלאה הזו שהמוח שלנו מספק לנו: היכולת לשכוח.
- קשה לשכוח, אז בהתחלה עלינו לעבוד על אי התמקדות בזיכרונות שלנו ובפרטי החוויה הקשה שמעסיקה אותנו.
- זה יעזור לנו להאיץ את תהליך השכחה ולנטרל את הרגשות הלא בריאים שלנו. השלב הבא הוא לא לרחם על עצמך. אל תמתג את עצמך כקורבן ותחשוב על האפשרות לסלוח להם על האופן שבו האדם שרוצה לצאת מחייך פוגע בך.
לסלוח להם לא מוחק את הנזק שהם גרמו
לא משנה כמה מרחק אתה מציב בינך לבין המצב, הסליחה לא מוחקת את הנזק שנגרם. זה גם לא מצדיק שום דבר, וגם לא פוטר את האדם שפגע בך מאחריותו. עם זאת, סליחה עוזרת למנוע מהמחשבות שלנו להרוס אותנו. וזה עוזר לנו לשמור על הביטחון והכבוד שיש לנו לעצמנו.
אם אנחנו לא רוצים להפוך לאנשים מתוסכלים, מרים, עצבניים, חוששים, פסימיים, בודדים, אובססיביים, אשמים, תוקפניים וקונפליקטואלים, חשוב לסלוח.
כולנו צריכים להשאיר מאחור את מערכות היחסים הכרוכות ברגשות שליליים והורסים חלקים מעצמנו שאנו מעריכים או מעריכים. במובן זה, המטאפורה שנקראת "משקל הטינה" ממחישה מאוד:
טינה, זה היה נושא היום בכיתה שלנו. כדי לדבר על זה, המורה שלי ביקשה שנביא כמה תפוחי אדמה ושקית ניילון. ברגע שכולנו ישבנו, הוא ביקש מאיתנו להרים תפוח אדמה לכל אדם שנמרר כלפיו.
כתבנו את שמותיהם על תפוחי האדמה ושמרנו אותם בשקית. חלקם היו ממש כבדים. השלב הבא בתרגיל כלל בכך שכל אחד מאיתנו ישא את התיק במשך שבוע אחד.
כצפוי, תפוחי האדמה החלו להתפרק ואנחנו ניסינו לסחוב אותם איתנו לכל מקום שהלכנו. למדנו את הלקח, מכיוון שהתיקים שלנו הראו לנו בבירור את הנטל הרגשי שאנו סוחבים על בסיס יומיומי.
בזמן שמרכזנו את תשומת הלב שלנו בשקיות, הזנחנו דברים שבאמת היו חשובים יותר. במקביל, הרגשנו איך החלק הפנימי של התיקים הרגשיים שלנו נרקב והתחלנו להיות יותר ויותר לא נעים.
רק בהפיכתו למוחשי, הבנו את המחיר שאנו משלמים על בסיס יומיומי על שמירה על טינה על משהו שקרה בעבר, ושכבר לא יכולנו לשנות. ככל שהטינה שלנו גדלה, כך גדלו הלחץ, נדודי השינה והתשישות הרגשית שלנו.
היעדר הסליחה הוא כמו רעל שאנו לוקחים במנות יומיות קטנות, אבל מספיק כדי להחליש אותנו באותה מידה. בקיצור, ברור שסליחה היא לא מתנה עבור אחרים, אלא עבור עצמך.
תחשוב טוב טוב, אם פרידה כבר הזיקה לנו, אין טעם לתת לזה לשחוק אותנו יותר.
