חיבור עם אחרים: אתגר לצורות תקשורת חדשות
טכנולוגיה, במונחים של תקשורת, היא אחד הייצוגים הטובים ביותר של הדואליות שיכולה להיות לפעולות שלנו. מצד אחד זה נותן לנו חוויות. מצד שני זה מביא סכנה רצינית בכך שהוא מונע מאיתנו חוויות. לכן, החיבור עם אחרים הופך קל וקשה יותר בו זמנית.
הרשתות החברתיות, למשל, מאפשרות לנו לקרב את מה שיש לנו. אנחנו יכולים להיות בקשר עם אנשים שנמצאים במרחק אלפי קילומטרים בזמן שלוקח למצמץ. בנוסף, נוכל לראות באילו מקומות הם בדרך כלל מבקרים, מה הם אוהבים, מהם התחביבים שלהם או איך המעגל החברתי שלהם מתפתח.
הסכנה לכך מתעוררת כאשר מה שקורה מאחורי המסכים משמש כתחליף לצורות תקשורת מסורתיות. חיבור עם אחרים הוא הרבה יותר מסתם "לייק" לפוסט. דיבור פנים אל פנים מרמז על כמות עצומה של ניואנסים שאבדו ב"וואטסאפ ". לעתים נדירות יש לתמונות את הכוח לשקף מציאות שלמה, או לפחות שלמה כפי שאנו יכולים לתפוס באופן אישי.
אנחנו מסתכנים שנהיה תלויים ברשתות חברתיות, נשכח להתחבר לאנשים באמצעות מבטים ומחוות. אנו מפרשים גם שפה לא מילולית בתמונות. לפעמים התמונות האלה מתארות אותנו כשאנחנו לא רוצים להראות לעולם איך אנחנו מרגישים. המפתח הוא להפיק את המרב מהטכנולוגיות החדשות אך לא להסתמך עליהן לחלוטין.
מתחברים כי אנחנו צריכים, או שאנחנו רוצים?
אנו מגדירים את חיינו על ידי העלאת חיינו מהיום להיום ברשתות החברתיות. לעתים קרובות חוויה לא תקפה אם היא לא "מתפרסמת" ברשתות החברתיות. לא מספיק לחיות וליהנות מאירוע. אנחנו צריכים שאחרים ידעו על זה וישתתפו גם כן.
מחקר מאוניברסיטאות ויסקונסין, האוורפורד, נורת'ווסטרן וטורונטו מצא שזוגות שפרסמו יותר פוסטים ברשתות החברתיות היו הכי אומללים.
באופן כללי, ניתן לומר שהאנשים שהכי זקוקים להכרה מבחוץ (פוסטים של "לייקים", ביקורים בפרופיל שלהם וכו') הם גם הכי מקופחים מבפנים. אדם עם הערכה עצמית טובה לא יזדקק מאחרים שיתנו את אישורו לגבי תמונות או טיולים, בן/בת זוג או חברים. הם פשוט ישתמשו ברשתות חברתיות כדי להתחבר מעת לעת, אבל אף פעם לא מתוך צורך.
אל תשכח שדיבור או שיחה כרוכים יותר מאשר שמירה על עיניך על המסך או כתיבת הודעות. גם לראות תמונות לראות את הנופים האמיתיים. "לייק" לא אומר להביע דעה, זה פשוט אומר שאני כאן ואני עוקב אחריך.
המצלמה בזיכרון שלנו הרבה יותר טובה מזו של הטלפון שלנו
המהות האמיתית של חיי היום-יום שלנו רשומה בזיכרון שלנו ולא טוב להמעיט בערכה לתמונה בסמארטפון. רגע בודד יכול להסתיר רגע רגשי שאנו יכולים לאבד אם הדבר היחיד שאנו משתמשים בו כדי לראות אותו הוא מצלמה.
אתה צריך להקריב את הטלפון שלך לזמן מה (שום דבר לא יקרה אם תעזוב אותו בבית רק פעם אחת). קח זמן לקפה, לאירועים חברתיים, לטייל ולחבק, לחייך, להחזיק ידיים ולחיות את המציאות.
נכון שאולי זה לא רק אנחנו. נראה שרוב האנשים נקטו עמדה לתקשורת דיגיטלית מול פנים אל פנים. היכולת לבלות איתם היא למעשה נס. לכן, אם אתם לא רוצים לאבד את המעקב אחריהם, אין ברירה אלא ללכת למקום שבו הם מבלים את רוב זמנם – העולם הדיגיטלי.
חיים אמיתיים מסתתרים מאחורי המדיה החברתית. יש חיים מאחורי כל פרופיל. אנחנו יותר מתמונה או איש קשר. כל אדם הוא עולם שמעט משתקף ברשתות שלו. לכן, חיבור עם אחרים הוא יותר מלהיות "מקוון" בו-זמנית. השאר את המסך שלך מאחור ותראה מה באמת מחכה לך המציאות.
