האם "חברות ממבט ראשון" היא דבר אמיתי?
"חברות ממבט ראשון" באמת קיימת. אבל זה יותר על צחוק משותף מאשר "מראה". זה נולד מתוך " גם אתה? " הקסום הזה זה צירוף מקרים משמח, אהבה של חברים שמתחילה באינטראקציות חיוביות שלימים יתגבשו באמצעות תמיכה רגשית ובעיקר אמון.
כולנו שמענו על אהבה ממבט ראשון. משיכה פיזית בתוספת הכוח המסתורי תמיד אך בלתי ניתן להכחשה של הנוירוטרנסמיטורים שלנו מתאחדים כאן. עכשיו, משהו שפסיכולוגי אישיות תהו לאחרונה הוא אם משהו דומה קורה עם חברות.
בואו נחשוב, למשל, על כל התרחישים החברתיים שאנו מנווטים בהם מדי יום: מקומות עבודה, כיתות, בנייני דירות, חדרי כושר, מסיבות, תחבורה ציבורית... האם חילופי מבטים עם זר כל מה שצריך כדי לדעת שהם יכולים להיות חבר טוב? האם רושם ראשוני יכול לתת לנו רמזים אמינים ומדויקים?
"מהי ידידות? זו נשמה אחת המאכלסת שני גופים."
-אריסטו -
אותה הנחת יסוד נחקרה על ידי קבוצה של פסיכולוגים חברתיים במאמר שפורסם בכתב העת Social Psychological and Personality Science. התוצאות היו מרתקות. למשל, התברר ש"מחסום החברים" אכן קיים. אנחנו עושים שיפוט מהיר לגבי סוג החברים שסביבנו יהיו. אנו מבססים את השיפוטים הללו על רמזים קטנים וניואנסים עדינים.
ברור שהשיפוטים שלנו לא ממש נכונים. עם זאת, ה"תחושה " הזו שנובעת מהתרשמות קצת מוטה שלנו היא בדרך כלל נכונה - ב-70% מהמקרים . עבור פסיכולוגים וסוציולוגים, חברות היא מרתקת לא פחות מאהבה, ואולי אפילו יותר.
הכוחות שמושכים אותנו לסוג מסוים של אדם ולא לאחרים הם המרכיבים את הזהות החברתית שלנו. לכולנו יש רצון להקיף את עצמנו באישיות דומה לשלנו.
"חברות ממבט ראשון" מתרחשת כל יום
"חברות ממבט ראשון" מתרחשת כל יום. זה קורה לילד המבוהל הזה ביום הראשון שלו בבית ספר חדש. הילד שמביט בעצבנות על חבריו לכיתה ולפתע מתחבר לילד אחר. ילד קצת יותר בטוח ממנו, שמחייך אליו מהשורה האחרונה. למרבה המזל, הוא מישהו שמעודד אותו להתיישב לידו.
זה קורה גם כשאתה מתחיל עבודה חדשה. באמצע השגרה קורה משהו לא חשוב אבל לא צפוי וזה גורם לך לחייך - אתה ורק עוד אדם אחד. חיוך הופך לצחוק ואז אתה מגלה שרק החלה ידידות מיוחדת.
הרושם הראשוני הוא כזה. הם מלאים בצירופי מקרים, ניואנסים רגשיים, קשרים פתאומיים. הם עשויים ממבטים מהירים, קריאה מיידית, מאפיינים משותפים.
עם זאת, משהו שאולי נראה לנו קסום יש מאחוריו הרבה גורמים ביולוגיים ונוירוכימיים. האזורים במוח שמתזמרים סוג זה של כישוף ידידות הם האמיגדלה וקליפת המוח הקדמית.
הראשון קשור לרגשות וליתר דיוק, לדחפים הקשורים לאינסטינקט ההישרדות שלנו. כולנו מרגישים שלידנו חבר טוב יהפוך את החיים לנסבלים יותר. זה גורם לך להרגיש יותר מוגן, מאושר ומרוצה יותר.
מצד שני, קליפת המוח הקדמית היא אזור המוח המתוחכם שעוזר לנו לקבל החלטות ולהקצות ערך גם לחפצים וגם לאנשים. לפעמים אנחנו עושים את זה מהר להפליא, וזה ללא ספק משחק ל"חברות ממבט ראשון".
אחרי "חברות ממבט ראשון"
הפסיכולוגים של אוניברסיטת קולומביה, ג'רמי סי בייזנץ ואליזבת וו. דאן, היו מחברי המחקר שהוזכר לעיל על "המאוד לחבר". הם מצאו משהו מאוד מעניין. "חברות ממבט ראשון" קיימת, אבל מאחוריה יש מנגנונים מתוחכמים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון.
כאשר אנו מתחברים למישהו, אנו עושים זאת על סמך ציפיות מסוימות. לדוגמה, אותו ילד מפוחד ביום הראשון שלו ללימודים, שפוגש חבר לכיתה חייכן, יגיד לעצמו שהילד הזה עשוי להיות בעל בריתו בסביבה הלא ידועה והמעט מאיימת של בית הספר. הוא יחשוב שהילד יכול להיות מישהו לחלוק איתו דברים, לשחק איתו ולסמוך עליו.
"חברות ממבט ראשון" היא למעשה דרך לפקח על מישהו שאנו מאמינים שיש לו קווי דמיון ותחומי עניין משותפים איתנו. אדם שיהיה שווה להשקיע בו את זמננו ומרצנו הרגשית. בני אדם תובעניים, ובאופן לא מודע אנו מצפים תמיד לדברים בתמורה. בחברות הכי טובה, זה מצב של win-win, תן וקח.
לסיכום, אנו יכולים לומר ש"המחץ החברים" הוא אמיתי. ולפעמים, לוקח רק כמה דקות להתחבר למישהו בצורה אינטנסיבית ונפלאה. עם זאת, לאחר החיבור הראשון המבוסס על חבורה של שיפוטים זעירים ומוטים, רק הזמן יגיד אם ניחשנו נכון או לא.
אחרי הכל, כל ידידות מתמשכת, משמעותית ובעלת ערך מבוססת על שלושה דברים: אמון, הבנה ותמיכה רגשית חיובית.
