לבבות של קרח: אנשים שנאבקים להביע את רגשותיהם
חיבה והפגנתה בכל יום הם, ללא ספק, העורקים הפסיכולוגיים והרגשיים המזינים מערכת יחסים מאושרת וארוכת טווח. עם זאת, יש אנשים שלא יודעים איך, לא יכולים, או פשוט מסרבים לדבר בשפת האהבה הזו.
אנחנו אומרים שלאנשים האלה יש "לבבות של קרח". הם מלאים בסתירות, פחדים ותיל. זה וחוסר יכולתם לבטא את רגשותיהם יוצר כאב רציני אצל יקיריהם, כולל ילדיהם.
לכן, אין זה מפתיע שתקשורת חיבה היא אבן היסוד של כל מערכת יחסים. למעשה, היעדר זה הוא הסיבה העיקרית לכך שאנשים מקבלים טיפול זוגי.
זה למעשה נפוץ מאוד שאדם אחד לא מרגיש מוערך. לעתים קרובות, קיים אי שוויון ברור בין השניים בכל הנוגע לנתינה וקבלת חיבה.
"האמצעים לשנות את דעתו של אדם יהיו תמיד חיבה, לעולם לא כעס."
-דלאי לאמה-
יש פסיכולוגים שמתייחסים לזה כאל רעב לגעת בהם, אם כי זה יותר מזה. לאנשים עם לבבות קרח יש רגשות פסולים, בעיות להביע רגשות מבלי להיות עוינים או נסוגים.
סיטואציות מעטות הן הרסניות עבור אדם כמו אלו. הישארו בריקנות הרגשית הזו, ובמוקדם או במאוחר תתחילו לפקפק בקשר והאם האהבה עדיין שם.
חיבה והישרדות רגשית
אנשים צריכים יותר מאוכל כדי לשרוד. בטח, התאים שלנו זקוקים לחומרים מזינים כדי שיוכלו לעשות את כל הדברים המדהימים שמחזיקים אותנו בחיים.
אולם, ככל שזה יישמע מוזר, החיבה גם מזינה אותנו, נותנת לנו כוח וגורמת לנו להרגיש חלק מקבוצה. קבוצה שאנחנו יכולים להזדהות איתה, שבה אנחנו מרגישים בטוחים ומאושרים.
דוגמה טובה לכך היא חואן מאן, מייסד תנועת "חיבוקים חופשיים" המפורסמת. הוא הרגיש כל כך משולל מגע אנושי עד שבמשך זמן מה חשב על הגרוע מכל. ננטש על ידי בת זוגו, ללא חברים, כשהוריו גרושים וסבתו חולה, חשב שהוא עומד למות.
כלומר, עד שיום אחד קרה משהו מדהים במסיבה. נערה חיבקה אותו באופן ספונטני כביטוי של הזדהות עם העצב שלו. הקור, לרגע, עזב את ליבו ולעולם הייתה הרמוניה, איזון ומשמעות פעם נוספת.
לאחר החוויה הקצרה הזו, חואן מאן החליט לשים את עצמו ברחוב עם שלט גדול, המכריז על חיבוק חינם לכל מי שצריך. זה היה טיפולי להפליא עבורו. עד אז, הוא הרגיש כל כך חסר מגע וחיבה עד ששקע בדיכאון קיצוני.
הוא מעולם לא היה מאושר יותר. למעשה, כפי שהוא מסביר בסרט התיעודי שלו, מה שהכי הדהים אותו היה איך אנשים הגיבו. למרות שבהתחלה הם הופתעו, כשהם נפרדו מהחיבוק, לכולם היה חיוך ענק על הפנים. כולם הרוויחו.
לבבות של קרח, או חוסר יכולת להפגין חיבה
אנו יודעים כעת שחיבה היא כל כך "פרימיטיבית" והכרחית שאנו רואים אותה אצל בעלי חיים וגם באנשים. אפילו בעלי חיים מחפשים את המגע היומיומי הזה, הידידותיות והקשר הרגשי.
אז, אם הקשרים והביטויים האלה הם טבעיים, בסיסיים וקסומים בו זמנית, למה יש אנשים שמתנהגים כאילו יש להם לבבות של קרח?
- הדבר הראשון שעלינו להבין הוא שאין סיבה אחת להתקשות להביע רגשות. אנחנו לא יכולים לקבץ את כל האנשים או ההתנהגויות האלה יחד לקטגוריה אחת. אנחנו גם לא יכולים לומר שהכל נגרם ממחלה פתולוגית אחת.
- אחת הסיבות השכיחות היא דימוי עצמי נמוך. חוסר הביטחון הזה במי שאנחנו יכול לגרום לנו להתגונן במערכות היחסים שלנו. אז אנחנו מנסים למזער את הסיכון לתחושת דחיה על ידי הסתרת מה שאנחנו חושבים שהוא פגיעות.
- כלומר, אולי אני חושב שלהיות חיבה ורגשית עם אחרים יהיה סימן לחולשה. כאילו זה יחשוף את ההערכה העצמית הנמוכה שלי. בגלל זה, אני מאמין ששמירת מרחק היא חכמה יותר. אני אמנע מלהפגין חיבה ואשמור על חזית הכוח שלי.
יש היבט נוסף שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו: איך חונכנו. אם אנחנו נולדים וגדלים בסביבה חסרת חיבה, שבה ההיקשרות אינה בטוחה או פשוט לא קיימת, כנראה שלא נבין, לא נעריך או נעז להציע חיבה.
אחרי הכל, לא קיבלנו את זה בילדותנו. יהיו לנו בעיות לבטא את הרגשות שלנו.
- בואו לא נשכח אלקסיתימיה. מצב זה גורם לא רק לחוסר יכולת להראות רגשות, אלא גם לחוסר התבוננות פנימית ואמפתיה. אנשים עם מצב זה מתמקדים לרוב רק בחיצוני, ברציונלי ובקונקרטי. אלקסיתימיה מופיעה לעתים קרובות לצד הפרעות בספקטרום האוטיסטי.
איך עלינו להתמודד עם אנשים שיש להם לבבות של קרח?
לבסוף, לסיום, יש עוד משהו שעלינו לזכור. אנחנו לא יכולים "להכריח" אנשים להביע את חיבתם. האסטרטגיה הזו אף פעם לא עובדת. למעשה, ניסיון לעשות זאת עלול להועיל ולעשות בדיוק ההפך.
הדבר המתאים ביותר לעשות הוא לעבוד על בסיס הצרכים של כל אדם, המציאות הפסיכולוגית והרגשית שלו. במקרים רבים האסטרטגיה ההגיונית ביותר תתמקד בהערכה עצמית ובבניית דימוי עצמי חיובי יותר.
זכרו, מאחורי אותו בן זוג, חבר או ילד שאינו מסוגל לגלות חיבה, יש חוסר או בעיה שיש לתקן יחד.
