בדידות אולי לא נראית מעניינת בגיל 20, אבל מאוחר יותר, היא הופכת הכרחית

עם השנים, הבדידות מקבלת משמעות נוספת. למה זה? כי ככל שאנו ממשיכים לצבור חוויות, אנו מגיעים לרגע שבו הבדידות הופכת לשם נרדף למרחב אישי, אינטימי ורגשי.

וכן, בדידות היא ממכרת. ברגע שתגלו את השלווה שיש בה, בסופו של דבר תזדקקו לו כדי לכסות אתכם כמו שמיכה מדי פעם. אתה לא יכול לסבול את הרעש של אחרים באותו רוגע ואתה מתחיל לאהוב את ההזדמנות להכיר את עצמך בעולם שלך.

עם הזמן אתה מתחיל להתייחס לבדידות ללא פחד, ליהנות מהזמן עם עצמך, להרהר ולהחזיר איזון שקשה מאוד להשיג בצעירות. בגיל 20, החברה לא נותנת לך להתייחס לבדידות כמשהו חיובי באותו אופן שבו היא עושה זאת לאחר גיל 30, כאשר החוויות שלך גורמות לך להתרסק בצורך לעצור ולשמור את האנרגיה שלך לעצמך.

מה יכול להיות לבדידות שגורם לנו להרגיש חופשיים?

הבדידות כל כך מושכת כי היא עוזרת לנו לשמור על קצת מהנשמה שלנו לעצמנו. באמצעותו, אנו יכולים להקשיב לעצמנו, לנהל את הדאגות שלנו, להתבונן בשדים שלנו ולהפגין את הרצונות שלנו. הזמן שלנו לבד הופך לנקודת מפגש שממלאת אותנו ואינה פוגעת בנו.

אבל תהיה זהיר!! אסור לנו לבלבל בין בדידות נבחרת לבין בידוד חברתי. עלינו להבין זאת כמקום שאליו אנו הולכים מרצוננו ועם צורך לבנות את האישיות שלנו באמצעות התבוננות מוחלטת.

כאשר אדם בוחר להיות לבד, הוא אינו מבודד. יתרה מכך, הבדידות הנבחרת עוזרת לנו לפתח תחושת שליטה שחיים בוגרים מואצים ועמוסים אינם מאפשרים לנו לטפח.

בזמנו לבדו, אדם אחראי לבנות את דמותו במראה ולדעת מה קורה מאחורי הביטוי שלו. אנו יכולים להתחבר ליכולת שלנו להתבוננות פנימה ולנתח את הסיבות וההשפעות של הקונפליקטים שלנו, ההישגים שלנו והחוויות שלנו.

הבדידות מעניקה לנו רגעים של אינטימיות טעימה

דרך המפגש האינטימי עם עצמך, אנו נפרדים מתלות רגשית והיקשרות מטורפות. אנו עובדים על המהות שלנו בכך שאנו זקוקים לעצמנו, אנו מטפחים ועובדים על האני הפנימי שלנו, הופכים מודעים לצרכים שלנו ומתגברים על הפחדים שלנו.

כך פוחת החשש לא למצוא את משמעות החיים, כי כאשר אדם מתחיל להעריך את רגעי הבדידות שלו, הוא מבין שמשמעות החיים היא זו שהוא רוצה להעניק לה. לא יותר, לא פחות.

אנשים שאוהבים לבלות לבד רואים דברים בצורה אחרת. הם יודעים מה זה ליהנות מיום ללא תוכניות, מחפשים זמן לבלות בעצמם, להיות עצמאיים, להסתכל על קפה בודד כאחת ההנאות הטובות בחיים.

זה עוזר לחזק את סמכויות ההחלטה והניתוח שלנו. מה גם שהצורך לבד והערכה לכך הם שני היבטים הקשורים ליצירתיות ומקוריות. זה הופך לאחד הפרטים הקטנים והעדינים שעושים את ההבדל.

אנו מגלים את עצמנו דרך הרגעים שאנו נמצאים בקשר עם האני העמוק ביותר שלנו. זה מה שהופך את הבדידות למילה נרדפת למרחב אישי ואינטימי. זה מה שדוחף אותנו לעתים קרובות למצוא ולאסוף סיבות להמשיך לצמוח.

הבדידות תמיד שימושית כדי לאסוף את עצמנו, לחזור לתוך עצמנו ולהפיץ את ההשתקפויות שלנו לכל חלק בחיינו שהזנחנו. החלק המהותי של המצב הרגשי הזה מלמד אותנו לחלוק את הדרך שלנו להיות עם עצמנו, לשמור על קרקע לעצמנו, ולהפרות אותו כך שנוכל לעבוד בצורה אינטנסיבית על מה שמחזיק אותנו: האהבה שלנו לעצמנו.