כשהפחד חונק את האהבה?
הנה שאלה בשבילך. האם אתה יכול לדמיין מה היה קורה אם כל הרגשות שלנו היו מסוגלים להסוות את עצמם לרגשות אחרים? למעשה, מה היה קורה אם היו רגשות שליליים שיכולים להסתתר בתוך רגשות חיוביים? האם נוכל להתמודד איתם? בואו נחשוב על התרחיש הגרוע ביותר. אחד הרגשות הגרועים ביותר שהתחפש לאחד הטובים ביותר: מה היה קורה אם פחד יוכל להחליף אהבה?
אהבה, ואנחנו מתכוונים כאן לסוג רומנטי של אהבה, היא "המפץ הגדול" של כל הרגשות. הוא נוצר בין שני אנשים, ובתוכו ניתן למצוא משיכה, מחויבות, אינטימיות ותשוקה. זוהי תופעה שמשפיעה עלינו עד לתא האחרון בגופנו. אהבה, כמובן, משפיעה על המוח שלנו, על הרגשות ואפילו על האהבות וההעדפות שלנו.
איך פחד יכול להתחבא בתוך רגש כמו זה? בואו נדמיין את זה: להיות מאוהבים ומפחדים. האם אהבה, בסופו של יום, אינה מעשה של גבורה ונדיבות עם הזולת ועם עצמנו? אולי אנחנו צריכים לגבות ולהבהיר מה זה אומר שיש פחד להסוות את עצמו. בוא נגיד את זה אחרת. מה היה קורה אם הסיבה, האדם שגרם לאהבה להופיע, לא הייתה מישהו מלבד הפחד עצמו?
כשהפחד מתנשא
קודם כל, בואו נשאל את שאלת מיליון הדולר: למה לפחד? ובכן, בואו נהיה הוגנים ונודה שהרגש הזה מלווה אותנו מאז תחילת הימים. זה אפשר לנו לברוח או נתן לנו את הרצון להילחם כדי לשרוד. לכן, כאשר מתמודדים עם אירוע רגשי מכריע כמו אהבה, זה נורמלי שהפחדים שלנו יופעלו. הם הודיעו לנו ששינוי יכול להיות דבר רע.
לכן, בדיוק בגלל שהוא מופעל כל כך בקלות, זו הסיבה שהוא כבר לא שימושי כמו פעם. כיום אנו מגיבים באופן לא פרופורציונלי לאירועים שאינם מסכני חיים. במילים אחרות, אנו ממתגים אירועים מסוימים כאיומים או סכנות שבעצם יכולים לעשות לנו רק טוב.
אנו נוטים לומר שפחד מפסיק להיות שימושי כאשר הוא משתק אותנו, מונע מאיתנו ליהנות, לסבול או פשוט לחיות. אותם סיפורים קודמים על נטישה, פרידות פתאומיות ועל כאב וסבל. הם משאירים בנו שקע, ומתנים את הדרך שלנו להבין וקבלת אהבה. אנו מפחדים באופן כפייתי מאהבה. אנחנו כל הזמן מנסים לברוח מהסבל שנגרם מהזוגיות. או אפילו הסבל שנכפה עלינו על ידי החברה או על ידי הרגשה לא אהובה או לא רצויה.
התחפושות של הפחד
כבר ראינו את הרמזים הראשונים. אף על פי כן, אם פחד מופעל על ידי כל כך הרבה אושר, ואהבה מסוגלת להפעיל אותו דרך הקשיים הרומנטיים שלנו בעבר, כיצד יתבטא הפחד? בואו נסתכל על כמה דוגמאות.
- ה"חיפוש אחר אהבה". במילים אחרות, התחפושת האהובה על הפחד כלפי בדידות והיות לבד. החשש הזה נובע מהקלישאות שנכפו לראשנו ש"להיות לבד זה נורא". הפחד הזה תופס מימד נוסף. כי בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא, זה דוחף אותנו לחפש בן זוג באופן כפייתי. אנו עושים זאת כדי להימנע מגורל הבדידות הנורא הזה. אנו מסתכנים בסיכון גדול, מנסים לשלוט באהבה, במקבלה, בהתפתחותה ובסופה.
- ספק. נניח שהאהבה הגיעה לדפיקה, ופתחנו לה את הדלתות שלנו. אף על פי כן, צל מחליט להתמקם במוחנו באחת הדרכים האהובות עליו. "האם זה הרגע שלי?", "האם אני ממהר?", "זה מה שאני באמת רוצה?". במקרה זה, הפחד משברון לב אינו מסתיר. אנחנו יודעים שהיו לנו זמנים קשים בעבר. אנו חושדים שהספקות הללו הם דרכים שבהן הצלקות הרגשיות שלנו מורגשות.
- פרפקציוניזם מוגזם. באותם מצבים בהם אנו חשים דחיפות וצורך מוחלט לרצות ולהתחבב על בן הזוג שלנו. עד כדי שינוי אפילו באישיות שלנו. הכל כדי ש"הכל יסתדר". פשוט לדמיין את עצמנו נטושים שוב גורם לעולמנו להתפורר לרסיסים. הפחד הזה מתחבר לצד הכי אנושי שלנו: הפחד מאובדן. זה מאיים לפטור אותנו ממישהו חיוני. וזה יצליח אם ניתן לזה להדביק את בן הזוג שלנו.
האם לקבל את זה או להילחם נגד זה?
עכשיו אנחנו יודעים למה ואיך. השאלה ההגיונית כעת היא: האם אנחנו לבד מול הסכנה הזו? בכלל לא. עם זאת, לפני שנתחיל לחשוב על פחד או אהבה, עלינו להיות מודעים ומודעים לאנושיות שלנו. על הצורך שלנו באהבה ועל הפחדים שלנו כאנשים. עלינו להבין שפחד תמיד יהיה חלק מחיינו, ושאנו יכולים לקבל אותו ולבחור באהבה, או לא.
אז אנחנו מוצאים גם משהו שהוא בלתי נפרד מהחיים עצמם ומהמצב האנושי: הזמן. זה אולי נראה מובן מאליו, אולי אפילו נראה מסובך לשלוף את קלף ה"זמן". אבל למרות זאת, זה עדיין רק מהקלפים החשובים ביותר בחפיסה. הזמן ויכולות הריפוי שלו, הוא עוזר לנו לראות דברים מנקודת מבט אחרת. הזמן עוזר לנו לראות אירועים שמקורם בפחדים שמאיימים עלינו כעת.
לבסוף, יש אותנו כאנשים בודדים, עם השיעורים והחוכמה האישיים שלנו. ומעל לכל, היכולת האינסופית שלנו לאהוב והרצון הבלתי נדלה שלנו להיות נאהבים, כלולים ומוערכים.
אותה אהבה שהרגשנו, עם כל מה שהיא משתמעת ממנה, מעניקה לנו את היכולת יוצאת הדופן לאהוב שוב. ומה יותר טוב מלחשוף את עצמנו לבדידות, ספק ואובדן זה, ולבחור לאהוב שוב? אין ספק שכך בסופו של דבר נחנק את הפחד עם האהבה שלנו ולא להיפך.
