5 הציטוטים הטובים ביותר של פרננדו פסואה
פרננדו פסואה היה סופר ומשורר פורטוגלי. הוא נולד ב-1888 ומת ב-1935. למרות שעבד גם בעיתונים, בפרסום ובעסקים, הצלחתו הגדולה ביותר הייתה כסופר. פסואה השאיר לעולם כמה אוצרות ספרותיים גדולים, והיום נזכור כמה מהציטוטים הטובים ביותר שלו.
אם יש דבר אחד שמאפיין את הכתיבה של פסואה, זה כוחה של ההצעה. הוא משאיר לקוראיו הרבה מקום לפרשנות. פסואה מזמין את קוראיו להרהר בהסתמכותו על נושאים סובייקטיביים ושימוש (או אולי שימוש לרעה) בהטרונומיה. יכול להיות שזה הסגנון המיוחד שלו שמושך את תשומת הלב של כל כך הרבה חוקרים.
היום, נכיר קצת יותר על פרננדו פסואה דרך הציטוטים האלה. הם עוזרים לנו להתקרב לחזון שהיה לו על העולם, מערכות יחסים והיבטים אחרים של החיים. בלי להכביר מילים, הנה הם כאן!
1. "אני כל כך מבודד שאני יכול להרגיש את המרחק ביני לבין החליפה שלי."
ציטוט זה מאפשר לנו להרהר על הקיום שלנו. לפעמים אנחנו כל כך מרוכזים בדברים החיצוניים שאנחנו שוכחים את מה שהכי חשוב: את עצמנו. המרחק בינינו לבין הנוכחות שלנו גורם לכך שלפעמים אנחנו לא יודעים מי אנחנו.
האם אנחנו תמיד מראים את האני האמיתי שלנו מול אנשים אחרים? על מה אנחנו מוותרים כדי לרצות אחרים? מה אנחנו מסתירים כדי שנוכל לשפר את התדמית שלנו? האם אנו מצנזרים את עצמנו מחשש לאי הסכמה מאחרים? כל הפעולות הללו מובילות אותנו להיות מבודדים מהאני העמוק ביותר שלנו. זה, בתורו, אומר שאנחנו נפרדים מהמהות שלנו. זה נכון. שמנו בצד את המהות שלנו כאילו היא פחות חשובה ממה שאחרים רואים בנו.
אין דבר גרוע יותר מלהרגיש מבודד מאנשים אחרים. אם כי, עכשיו כשאני חושב על זה, יש משהו גרוע יותר. מרגיש מבודד מעצמך.
2. "שים את כל מה שאתה בדבר הקטן ביותר שאתה עושה."
עם הציטוט הזה, פרננדו פסואה מזמין אותנו לתת את המיטב מעצמנו. לפעמים אנחנו לא נותנים את הכל כי אנחנו חושבים שמה שאנחנו עושים לא חשוב. עם זאת, הנטייה שלנו, לא האובייקט כשלעצמו, נוטה להגדיר את החשיבות של משהו. לכן, אם נוכל ללמוד להפסיק לחיות את חיינו בטייס אוטומטי, נבין שאפילו פעולות קטנות יכולות לשפר את רווחתנו.
אם נשאיר את הגישה הזו בחשבון ונהפוך אותה לחלק מחיי היומיום שלנו, נוכל לקצור את הפירות. זה הרגל מאוד חיובי ומעשיר לטפח. זכרו שבדרך כלל, הדברים הקשים ביותר הם אלו שנותנים לנו את הסיפוק הרב ביותר. אחרי הכל, הודות למאמצים שלנו, אנחנו יכולים לצמוח ולהתמודד עם אתגרים שמזכירים לנו למה אנחנו מסוגלים.
אז לעולם אל תפחיתו מהדברים שאתם עושים, עד כמה שהם לא משמעותיים. אפילו פעולות שנראות כל כך טריוויאליות בהתחלה יכולות ללמד אותך לקחים ולפתוח דלתות. הצעדים הקטנים הם החשובים ביותר. בין אם הדרך שלך ארוכה או קצרה, המסע מורכב מכל הצעדים הקטנים האלה.
3. "הנסיעה היא הנוסע. מה שאנחנו רואים זה לא מה שאנחנו רואים אלא מה שאנחנו."
ציטוט שלישי זה של פרננדו פסואה פותח את הדלת לנקודת מבט חדשה על העולם שסביבנו. כי בכל פעם שאנחנו רואים, שופטים או מבקרים משהו מחוץ לעצמנו, אנחנו רואים חלק מעצמנו במשהו הזה.
אנחנו לא יכולים לשפוט מישהו שהוא ביקורתי מבלי להיות כמוהו. זה כמו הפתגם החכם והמצוטט לעתים קרובות:
"למה אתה מסתכל על כתם הנסורת בעינו של אחיך ולא שם לב לקרש שבעין שלך?"
זה נכון שבדרך כלל אנו מבחינים בפגמים של אחרים לפני שמכירים בעצמנו. עם זאת, מה שאנחנו רואים זה מי שאנחנו. מדוע אנשים מגיבים אחרת כאשר הם מתמודדים עם אותו מכשול? למה אנשים מסוימים מרגישים כקורבנות ואחרים לא? כי הכל תלוי במי שאנחנו בוחרים להיות, ומה אנחנו בוחרים להקרין לעולם.
4. "אל תעשה היום מה שאתה גם לא יכול לעשות מחר."
דחיינות זה לא טוב בכלל. אנחנו נוטים להשאיר דברים למחר כאילו היה לנו את כל הזמן שבעולם לבזבז. כך האמרה "אל תשאיר למחר את מה שאתה יכול לעשות היום". עם זאת, יש עוד אמירה שמלמדת משהו דומה, אבל מנקודת מבט אחרת. זהו הציטוט הרביעי של פרננדו פסואה.
פסואה מזמין אותנו לשאול מה אנחנו עושים. האם זה שווה את זה? האם זה לוקח אותך קרוב יותר לחלומות שלנו, או רחוק יותר? האם זה בזבוז זמן? אנחנו לא צריכים לעשות דברים רק בשביל לעשות אותם. עלינו לחשוב על המטרות והחלומות שלנו ולעשות שימוש משמעותי בזמננו. אחרי הכל, זה אוזל, שנייה אחר שנייה.
אנחנו מבלים הרבה זמן בהרגשה רעה. אנחנו אומללים, תקועים באזור הנוחות שלנו... למרות הרגשות הרעים האלה, אנחנו לא משנים את השגרה שלנו. עלינו לנתח אותם ולפקפק בהם. אם אנחנו עושים משהו שאנחנו לא רוצים לעשות, ויש לנו אפשרות להפסיק לעשות את זה מחר, אז לכו על זה! זמן הוא בעל ערך. הפק את המירב מזה.
5. "לדברים אין משמעות: יש להם קיום. הדברים הם המשמעות הנסתרת היחידה של הדברים."
הציטוט האחרון של פרננדו פסואה מזמין אותנו להרהר בנטייה האנושית לתייג דברים. אנחנו עושים זאת כי זה גורם לנו להרגיש בטוחים יותר. אם למשהו אין תווית, זה כאילו לא קיים. נראה כי הקיום כשלעצמו אינו הגיוני.
אם ננתח את הדרך בה אנו מתקשרים, הציטוט הזה של פסואה מבהיר את כל זה באמת. באוצר המילים שלנו, המילה "דבר" נוחה. אנחנו משתמשים בו לכל דבר. אבל, מה זה אומר באמת? חוסר המשמעות הזה הוא בעצם לב קיומו: חוסר האישיות שלו.
"אפס הוא המטאפורה הגדולה ביותר. האינסופי האנלוגיה הגדולה ביותר. הקיום הסמל הגדול ביותר."
-פרננדו פסואה-
כל הציטוטים האלה של פרננדו פסואה נותנים לנו נקודת מבט אחרת, עדשה אחרת שבאמצעותה ניתן לראות את העולם. הם עוזרים לנו לראות את מה שמסביבנו בעיניים חדשות. ברק החשיבה של פסואה ודרך המילים שלו זורחת בכתיבתו. מורשתו כסופר היא עומק כתיבתו והאופן שבו היא מתאימה לפרשנות וניתוח.
