מתי אשמה הופכת לנטל?
אשמה היא המחיר שאנו משלמים כדי להיות חלק ממה שאנו מכנים ציוויליזציה. אף על פי שאף מערכת של כללים מוסריים לא הצליחה למגר התנהגויות הרסניות, הם הצליחו לצמצם ולהגביל אותן. ללא המנדטים המוסריים הללו וללא האשמה הנובעת מהתנהגות לא נכונה, לא נוכל לבנות חברות יציבות.
אנחנו צריכים את זה כדי לדעת שיש גבולות ושאנחנו לא יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו בלי השלכות. תחושה זו באה לידי ביטוי במוחנו הודות לסנקציות סמליות או מוחשיות. דמויות סמכותיות מחדירות לנו את זה וזה עוזר להנחות אותנו להפוך לאנשים טובים.
"אין בעיה כל כך נוראה, שאי אפשר להוסיף לזה קצת רגשות אשם ולהחמיר את זה עוד יותר".
-ביל ווטרסון-
יש נקודה שבה אנחנו כבר לא צריכים סנקציות כדי לשאת בנטל שלה. יש תחושה מטרידה או אי נוחות עמוקה כאשר אנו מודעים לכך שעשינו משהו שסיווגנו כ'רע'. אנחנו מתביישים בזה ומתגברים בפחד לאבד את הכבוד העצמי או ההערכה העצמית שלנו.
לפיכך, חוסר היכולת לחוות רגשות אשמה הוא דבר חמור מאוד. עם זאת, לחוות יותר מדי אשמה יכולה גם להזיק מאוד. בנסיבות מסוימות, זה אפשרי להיות אובססיבי לגבי זה. בנסיבות אלה, המצפון שלך אינו עוד הקול הרך הזה שמנחה אותך להיות 'אדם טוב'. במקום זאת, זה הופך לשופט בלתי פוסק שלא משאיר אותך לבד. זה יכול להיות כל כך נוקב שזה יכול אפילו לגרום לך לחלות פיזית.
הפנים השונות של האשמה
זה יכול להתבטא בצורות רבות. הצורה השכיחה ביותר היא חוסר בידול. זה קורה כשהמצפון של אדם כל כך מגביל עד שהוא לא יכול להבחין בין מחשבות, משאלות ופעולות. עבור אנשים אלה, לחשוב על לעשות משהו או לרצות משהו זהה למעשה כמו שעשה את זה. לכן, הם חשים באותה רמת אשמה בכל אותם מקרים.
דרך נוספת שבה מתבטאת אשמה נוירוטית היא באמצעות ענישה עצמית מופרזת. האדם מייסר ומעניש את עצמו ללא חמלה בשל התנהגות שהוא רואה בגנאי. הם לא סולחים לעצמם על שיש להם רגע של חולשה או על חוסר השיפוט שלהם. הם מסוגלים להכות או לפגוע בעצמם, בכוונה או בתת מודע, כדי 'לתקן' את אשמתם.
יש גם צורה אחרת שנקראת אשמה כל יכולה. זה כאשר אדם מרגיש אחריות גם לעניינים שהם לגמרי מחוץ לשליטתו. לדוגמה, כאשר מישהו עבר תאונה ואדם אחר מרגיש אשם על כך שלא היה שם כדי להימנע ממנה או לעזור. זה קורה הרבה עם אמהות, שלעתים קרובות מרגישות כאילו עליהן תהיה שליטה מלאה על חיי ילדיהן.
צומת הדרכים של אשמה נוירוטית
אדם עם אשמה נוירוטית יכול להפוך את מצפונו לאויב הגרוע ביותר שלו. הם מפתחים גישה ערנית, הדומה לזו של כל מאבטח. הם נמצאים בכוננות לכל רעיון, תחושה או רצון שעלולים להיות 'מסוכנים'. אם אחד מאלה מתעורר, הם מקפידים להעניש את עצמם על החוצפה לתת להם להתקיים. במקרים חמורים יותר, הם יכולים אפילו לשתק את אישיותם.
רבים מהשלבים הללו מקורם בגיל מוקדם מאוד. עימותים עם הורים או הזנחה רגשית יכולים לגרום לאנשים להרגיש שהם 'רעים'. זו הסיבה שהאנשים האלה יכולים לחשוד בעצמם או להזיק לעצמם שוב ושוב בגלל שהם כל כך 'חסרים'.
כמו כן, ילד קטן יכול לחוות כעס עמוק כלפי אמו או אביו. אולי הם הזניחו, לא הראו להם מספיק אהבה, או אולי אפילו התעללו. עם זאת, הילד לא נותן לעצמו לחוש רגשות שליליים כלפי הדמויות שהם הכי אוהבים. זו הסיבה שהם מפנים את כל הזעם הזה נגד עצמם וזה הופך לאשמה מתמדת בחייהם הבוגרים.
לפעמים האשמה הנוירוטית הזו לא באה לידי ביטוי כל כך ברור. אין חשיבה או תחושה, רק עשייה. אנשים פשוט מחפשים מצבים שפוגעים בהם וכל הזמן חוסמים את עצמם כדי שיוכלו להעניש את עצמם. כשמישהו נלכד בצומת של אשמה, החיים שלו הופכים לגיהינום חי. הם אף פעם לא מרגישים שהם שילמו על מה שהם מאשימים את עצמם בו.
