איך להתמודד עם פחד וחרדה משתקים?
ילדה מביטה מחלון המכונית, צופה במתרחש סביבה. היא מאחור, מרגישה נינוחה ומלאת סקרנות. עם רוח צייתנית ובהוט למלא את חייה בתחושות שונות, תוך כדי הקשבה להוריה מדברים. ההורים מודאגים מכל החשבונות, מעלים טיעונים מהעבר וכל הזמן מביעים בקול כמה החיים קשים ואיך הם תמיד מגיעים מאוחר לכל מקום שהם הולכים. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. אחרי עוד כמה נסיעות כאלה, נראה שהמחשבות של הילדה מטשטשות. כשהיא יוצאת מהמכונית ללכת לבית הספר, אמה אומרת לה להיזהר. היא לא אומרת עם מה. תיק הגב הרגשי של הילדה הולך ונהיה כבד יותר ויותר. לא מצבם הכלכלי הטוב, לא מערכות היחסים הטובות שלה עם חבריה, ולא חיי ילדות ללא טראומות של ממש יכולים למנוע ממנה לחשוב שמשהו לא בסדר. משהו רע יכול לקרות בכל רגע. הילד המסכן הזה יצטרך להתחיל ללמוד איך להתמודד עם חרדה.
המשפחה שלה אומרת לה להיזהר, שהרבה דברים רעים יכולים לקרות בחיים. הם אומרים לה שהם מזהירים אותה כי הם אוהבים אותה, ולא רוצים שיקרה לה כלום. הם לא מציינים בדיוק איזה סוג של חוויות עליה להיזהר, או אם היא יכולה לעשות משהו כדי למנוע אותן או לעזור לעצמה אם כן. הכל מתקבל באופן פסיבי, ללא הנחיות ספציפיות.
הסקרנות שלה כלואה בדמיונה. היא מתחילה לפחד מכדי ליישם משהו בחייה. מערכת האזעקה שלה התפשטה וכעת מכסה את כל מה שהיא מרגישה וחוותה. אף אחד מהדברים האלה לא היה במוחה, אבל כל התלונות והאזהרות משנות את אופן החשיבה שלה. היא מפתחת הפרעת חרדה מוכללת, אבל היא תעבור מאות אבחנות שגויות עד שהיא תדע זאת.
איך מתחילה חרדה
הפרעת חרדה מוכללת אינה קשורה ללחץ, וגם לא דאגה זמנית לגבי משהו ספציפי, וגם לא תקופה ממושכת של עצבנות. הפרעה זו היא תוצאה של מספר רב של חוויות חיים ששינו את המערכת הקוגניטיבית, הרגשית והפיזיולוגית של האדם בצורה כזו שהם פשוט מגיבים בצורה אוטומטית לכל מה שסביבו.
כמו הפרעות פסיכולוגיות רבות אחרות אין לה מקור אורגני, אבל נראה שיש לה השפעה ביולוגית וגנטית. צוין כי נראה שזה קורה בתדירות גבוהה יותר בילדים שנולדו לאמהות מבוגרות, אם כי כרגע לא ידוע מדוע זה קורה. יש רק תצפיות ואין מסקנות מהבחינה הזו, אבל זה יהיה היבט מעניין ללמוד יותר לעומק בעתיד.
חרדה כללית אצל מבוגרים מאופיינת בתחושת דאגה מתמדת המבוססת על ציפייה של האדם לאירועים עתידיים. המבוגר עם חרדה כללית היה לומד במהלך ילדותו שדאגה היא דרך להתחבר לחיים, ולא רק אות אזהרה נסיבתי שיגיד להם איך להתמודד עם מצב ספציפי.
דאגה היא דרך להימנע מהמציאות, תירוץ לפחד מאי ודאות. רוח הלחימה והיצירה של האדם מתבטלת בהקשבה לתלונות מתמשכות, דאגות, גניחות על העבר ואזהרות מעורפלות על סכנה.
הימנעות מפחד
השנים הקריטיות ביותר שבהן החרדה יכולה להתחיל להשתרש בחיינו הן בצעירותנו, אולם מקורה יכול להיות גם בילדות עצמה. הילדה שהזכרנו למעלה, כל כך מלאת סקרנות, בוהה דרך החלון, מעולם לא הצליחה לצאת מהמכונית ולהשיג את מה שהיא חלמה עליו.
היא נעצרה בחייה עקב עצות שלא הועילו לה, אזהרות על סכנה שאינה קיימת, וההערות המתמשכות על איך היא התנהלה בחייה והסיכונים כביכול שלקחה. כל אלה השתלבו כדי להרוס את רוח היזמות שלה. עם כל התשאול והשיפוט הזה של כל מה שהיא עושה או מתכננת לעשות, ההערכה העצמית שלה ירדה והיא בחרה לנטוש את תוכניותיה ולהשאיר דברים אחרים לא גמורים. היא נימקה את ההחלטות הללו בהגזמה בקשיי המשימות, והורדת נחישותה.
הילדה הזריזה נשארה בתחילת הגשר. אנשים אחרים חוצים את זה בקלות וקונים את ה"כרטיסים" שלהם לחיים הבוגרים, כאילו מדובר במלאי מוגבל. אולם הבחורה הזו עומדת שם, כאילו הייתה משותקת, הכל בגלל שהיא כל הזמן הקשיבה לכל התלונות והאזהרות. ועכשיו הצעד לבגרות הגיע מהר מדי והוא יותר מדי בשבילה.
איך להתמודד עם חרדה
אין הרבה דברים לא מועילים כמו להגיד למישהו שסובל מחרדה פשוט לדאוג, כאילו זה שרבוט בעיפרון שאפשר למחוק עם גומי. אדם חרד זקוק לזמן כדי לפרק את מערכת האזעקה הרגישה מדי שלו, אשר "מופעלת" בקלות רבה מדי בכל מצב או משימה שהוא מוצא את עצמו.
בנוסף, לעתים קרובות היא דואגת לחוויות כושלות מהעבר ולעתים קרובות מרגישה אשמה על כל תענוג שהיא חווה, בין אם זה קניית פריט לבוש או יציאה עם כמה חברים. נראה שלהנאה אין מקום בחייהם כי אחרי כל חוויות טובות משהו רע חייב לא להיות רחוק מדי.
הדבר הטוב ביותר שאדם שסובל מהפרעה זו יכול לעשות הוא להתחיל להתקיים יחד עם חוויות החרדה הפנימיות שלו מבלי לתת להם לעצור את החיים שלה. זה אולי נראה קשה מדי, אבל במציאות התרופה התקיפה היחידה לחרדה היא בדיוק ההפך מהימנעות. הדרך היעילה ביותר לחצות את הגשר הזה לעצמאות היא לנסות לעמוד מולו ולעקוב אחר תוכנית שנקבעה קודם לכן.
בהתחשב בכך שהפרעה זו מתבלבלת לעיתים קרובות עם אחרות כגון דיכאון, פוביות או התנהגויות אובססיביות, האבחנה שלהן עשויה להגיע כמעט מאוחר מדי. התחלת הטיפול ובמקביל ניסיון לייצב את המטופל מורכבת. ישנן תרופות כמו venlafaxine שיכולות לעזור במקרים אלו והן יוצרות הרבה פחות התמכרות מכל תרופה מבוססת בנזודיאזפינים.
טיפול רב תחומי משולב, המעורר מחויבות של האדם המושפע הוא המפתח. המטרה של זה היא שהאדם יפסיק להרהר בחיים דרך המחשבות שלו ולהיחנק מהן. אם לא, אז ה"מפלצות" תמיד ינסו להקרין את הצללים הגדולים והמשתקים שלהן, מבלבלים ומאיימים כמו אלו שראתה הילדה דרך חלון המכונית באותו בוקר באפריל.
